סיפורים לאלכוהוליסטים, נרקומנים וזונות רוסיות.

ובכן הרבה זמן לא כתבתי כאן משהו...הנסיבות לא אפשרו לי זאת, וגם אין לי כח..

אז שוב, אני חוזרת לישרא, ובאמת שבא לי לבכות.

השכנה ממול באמת צדקה, הבינוניים ניצחו! וחוץ מזה, זה מבאס שהרוב פה זה ילדות קטנות(וגם כמה ילדים) ובנוסף לכל יש כאן גם הרבה פוסטמות. איך הן הגיעו לכאן למען השם!? פעם ישרא-בלוג היה מקום לברוח אליו, לקרוא סיפורים אלימות מאבא שיכור, או פריקת רגשות של שברוני לב טיפוסיים שמאפיינים את גיל ההתבגרות, או סתם לבוא ולהתייחד/להתאחד/להתחבר לפריקים שומעי מטאל אחרים.

אבל הכל כאן כל-כך מעצבן! שכל ילדה בת 15 פתאום מעלה הגיגים פילוסופיים, תהיות, מחשבות העאלק בוגרות ואינטלקטואליות, אפילו ברשימות בצד היא כתבה שהיא קוראת ספרים ושומעת מוזיקה איכותית ומיבבת בבלוג שלה, בשפה שנראת לה לכאורה גבוה, אבל היא דוחפת במשפטים שלה כמה מילים גבוהות בכדי לחפות על אוצר המילים הדל, הטיפשי והמייגע הזה, ויוצא לה סוג של שלשול ויבראלי שעובר הישר אל המקלדת ואח"כ לעיינים שלי!

זה דפוס התנהגות של ילדים שמנסים להיות היפסטרים! כי היפסטרים זה המגניב החדש(לא באמת..).

הוי לא, הזוועות!

בכנות, הכל כאן כל-כל מעצבן אותי. כאן, אני מרגישה כמו במכרה זהב כושל למדיי. יש כאן כמה כשרונות, אבל לפני שמגיעים לדברים הטובים באמת, לדברים האלו שבאמת יעשו לך טוב, אתה צריך לאכול חרא, והרבה. אתה צריך לנבור, להתאמץ ולהשקיע כדי למצוא כאן דברים שבאמת שווה לקרוא ולשרוף עליהם את הזמן היקר שלי.

אתם בטח שואלים את עצמכם(וגם אם לא, תעמידו פנים לפחות, על מנת שארגיש טוב עם עצמי) אם הכל כאן כל-כך מעצבן אותי, אז למה אני ממשיכה להכנס לכאן? אני אגיד לכם למה.

כי הפייסבוק גם מעצבן אותי.

כל השאלונים המפגרים האלו שהיו פעם: איזה חיה אתה? איזו סיגריה אתה? איזו תנוחת סקס אתה? איזה פרי אתה? איזה צבע אתה? מה האוריינטציה האמיתית שלך? איזה אוטו אתה? איזו דמות אתה ממלחמת הכוכבים? מי אתה? מה אתה? איזה צ'אק נוריס אתה?

זה היה מוציא אותי מדעתי! אבל זה עבר..ואז הגיע עידן הקבוצות.

אנשים היו פותחים קבוצות וזורקים בכותרת איזשהו משפט שמתאר סיטואציה נפוצה מחיי היום יום הגורמת הזדהות המונית, וכך אנשים היו עושים לייק לקבוצות האלו וגם זה, היה מרגיז אותי!

מפה לשם, הגענו לסקרים המפגרים האלו. "שאלוני פתע". נו באמת, לאנשים עד כדי כך אין מה לעשות בחיים? אחח..העלבות.

בנימת ייאוש אחרונה זו, בחלק הזה של הפוסט אני תמיד מבטיחה לכתוב, אבל באמת שלא יוצא לי. אבל למען הקוראים הנאמנים והחביבים(הלא מאותגרים שכלית..) אני אשתדל.

הממ..כן..אני הולכת לראות פמלי גאי. למה? כי אין לי שום דבר אחר יותר טוב לעשות ביינתים.

לסיום, מוזיקה טובה.

נ.ב

אני לא במחזור, למקרה שחשבתם ותהיתם.

נ. אוקראינית

 אגב, איזה כייף זה ליצור פרובוקציות שגורמים לילדים להתלהם ולהרעיש(באופן וירטואלי כמובן) בקולי קולות...

אחח..תענוגות החיים הקטנות.