היי,
טוב פתחתי את הבלוג הזה בעיקר בשביל לכתוב שירים ובתקווה לקבל ביקורת מכם..
טיפה קשה לי לקרוא לזה שירים כי בתכלס.. זה החיים שלי
כמעט כל שיר שיפורסם פה נכתב אחרי "אירוע" כלשהו שקרא לי...
בעצם כתיבת שירים זה סוג של כתיבת יומן אישי בשבילי..
וזה למה החלטתי להישאר אנונימית.
אני לא רוצה שחברים שלי יכנסו לבלוג
למה אני צריכה את הכאב ראש הזה של מה קרה?! ועל מי זה מדובר?..
כמה שאני מתה על החברים שלי.. בתכלס הם לא יודעים עלי כלום..
היה רק מישהו אחד שסיפרתי לו הכל..
כל מה שקורה בחיים שלי.. עד שהבנתי שכמה שאני רוצה ומקווה שיכולתי.. אני לא יכולה לסמוך עליו
ומאז אני כבר ניהייתי אטומה..
אף אחד לא יודע שהסיבה שאני תמיד רוצה להסתובב אחרי בצפר זה בגלל שאני מפחדת לחזור הביתה
אף אחד לא יודע שכל דקה בבית שלי זה רק צעקות וצרחות וקללות ת שההורים שלי מקללים אחד את השני .. ואותי.. ובוא נגדיר את זה ככה.. כמה שזה נשמע סתם, זה לא.
זה כמו להיות בשדה הקרב באמצע מלחמה.
אתם לא יודעים מזה לחיות ככה רק עם צעקות
שאם אני בטעות אפיל כוס מים יצרחו עלי במשך שעה
שאמא שלי מסתכלת חדשות אבא שלי צועק עליה כי הוא אומר שזה מפגר
אין משו שלא עובר ככה
וכל כך קשה לי לראות איך אבא שלי מתנהג לאמא שלי
שהוא צועק עליה
מאיים עליה עם סכין
אני לפעמים פשוט רוצה לצעוק עליו שיפסיק.. שיראה מה ניהיה ממנו
אבל אני מפחדת
אני מפחדת ממה שהוא יגיד
כי הוא מהסוג אנשים שאני הכי שונאת בעולם
האנשים האלה שלא משנה מה יקרה.. אתה ת-מ-י-ד אשם
אני יודעת שהוא "חולה" וכואב לו ושהוא על סמים כבדים
אבל דיי!
3 שנים התירוץ שלו להכל זה הכאבים!
פשוט דיי!!
אמא שלי ישלה בעיה מנטלית והיא לא יודעת את השפה וחלתה בסרטן
אבא שלי ישלו מחלה לא ידוע שהוא לוקח את הסמים הכי קשים ועדיין ישלו כאבים
אח שלי אוטיסט ובולימי
ופאק מה לעזעזל אני?!
כל כך קשה לשמור על שפיות דיי
איך כולם במשפחה שלי ישלהם כל כך הרבה בעיות ולי לא?!
לפחות אני מקווה שלי לא :S
אף אחד לא יודע על מה שקורה אצלי אחרי שהדלתות נסגרות..
כולם רואים אותי בתור אחד האנשים הכי אופטימים בעולם..
תמיד עם חיוך :)
תמיד קופצנית
טיפה כלבה חח
אבל צינית לגמרי.. לוקחת הכל בקלילות
אבל בדוגרי.. הכי לא!
שנה שעברה בכיתה ז.. נגררתי אחרי אנשים הכי לא טובים להיגרר
הפכתי למין אימואית כזאת
ותמיד ניסיתי לגרום לכל החיים שלי להיראות רע.. הייתי פסימים לגמרי אבל בתכלס לא היה לי את כל הבעיות שיש עכשיו
אבל עכשיו אני יותר אופטימית מתמיד..
אין כמו אסון לגרום לבנאדם להיות אופטימי
אני מנסה להעריך את מה שיש לי..
אבל אפילו עם זה היה היום הכי טוב בעולם אני מגיעה הביתה
אמא שלי נכנסת לי לחדר עם דמעות
ואני צריכה להתנהג כאילו זה לא מזיז לי
ולהיות חזקה ולהרגיע אותה
בזמן שאני מחזיקה את הדמעות הכי חזק שיש ><
אבל עזבו ניכנסנו כבר עמוק מידי לחיים שלי בבית וסורי על החפירה..(אפילו שלעומת מה שיש להוסיף זה עוד כלום)
קיצר בלוג שירים מפגרים שהייתי אומרת שתחשבו שאני פתטית אבל זה לא כמו שלמישהו אשכרה אכפת ממה שיש לי להגיד אז אתם בטח אפילו לא תקראו אותם.. למה אני אפילו טורחת..
אבל בכל מקרה עם יהיה מקרה נדיר של מישהו אחד שיכנס.. אני אשמח לחוות דעת על החיים שלי .. ואם יש מישהו שאשכרה יתעניין גם בחיים שלי.. צרו קשר.. (כן בטח .. רואים את האופטימיות?)
על החתום:
Z
בבלוג זה
בכל הבלוגים
