וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם
בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶתבְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי
מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה
קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן,
וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶםכִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם
יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה,
וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו. (במדבר טז, א)
פרשת קורח - ניסיון למרוד נגד המימשל
פרשת קורח מתארת את ההתנגדות למעמדם המיוחס של הלויים מצד ישראלים שאינם מבני לוי, בראשותם של דותן ואבירם שהכריזו
על מרד במימשל הקיים. קורח משבט לוי, בן למשפחה מכובדת, ובן דודו של משה רבנו,
יוצר את "קואליציית המקופחים" הראשונה בהיסטוריה. קורח שהוא הבכור
למשפחתו, מרגיש מקופח. הוא לא קיבל מינוי, לא קיבל כהונה ואפילו לא נשיאות שבט. אל
דותן ואבירם חברו קורח ולוויים נוספים, שביקשו את הכהונה לעצמם, ועוד מאתיים וחמישים נשיאי עדה ונשיאי
שבטים נוספים. כל המורדים הללו מכונים בשם "קורח ועדתו". המרד נכשל
בעקבות התערבות אלוהית, שקבעה מיהו הנבחר על פי רצון האל. התערבות זו באה לידי ביטוי באמצעות
אירועים המתוארים כשלושה ניסים: הראשון -האדמה פצתה את פיה ובלעה את קורח ואת
כל עדתו. השני - אש יצאה מלפני אלוהים ואכלה את מקריבי הקטורת מקרב החולקים על
כהונתו של אהרון. השלישי - מטהו של אהרון
הוא המטה היחיד ממטות שאר השבטים שפורח.
דיכוי המרד בעודו באיבו בצורה אכזרית כל כך נועד מן הסתם לשמש אות אזהרה
נגד כל שיעז גם בעתיד לקום נגד נבחריו של אלוהים.
חז"ל תלו את אשמתו של קורח בעושרו האגדי. המושג "עשיר
כקורח" הוא ביטוי המשמש גם בימנו כדימוי לבעל נכסים עתיר ממון. הסבר אחר בתורה שבע"פ הוא שאשתו של קורח
היא שעודדה אותו במחלוקת, וקורח בטח בעקבותיה.
הקנאה
והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם
איך טעה קורח כל כך שהביא לאובדן כה קשה
של עצמו ושל כל עדתו? כדי להבין את הסיפור נתבונן בכתוב בפרקי אבות, "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים
את האדם מן העולם". קורח
סבל מבעיית 'אגו' רצינית ביותר. הגאווה שלו הובילה אותו למצב ביש וגרמה לו לאבד את
כל מה שכבר היה לו ואת עצמו מהעולם. קורח עורר את הרצון הגדול לקבל לעצמו. מכיוון
שהיה משבט לוי, שהוא מטבעו בקו שמאל, ועוד רצה להוסיף, הוציא את כל המערכת הרוחנית
מאיזון וגרם ל"קצר רוחני".
הפרשה באה ללמדנו על תיקון השמאל שרוצה לפרוץ (הרצון לקבל לעצמו).
"ויקח קרח", לא הספיק לו מה שניתן לו הוא רצה לקחת עוד. כדברי הזוהר,
"כל הרודף אחר שאינו שלו, הוא בורח מפניו, ולא עוד, אלא מה שהיה שלו נאבד
ממנו".
אם אנחנו נותנים למידת הגבורה (קו שמאל,
הרצון לקבל לעצמו, הביקורתיות, ראיית החסרון, הצורך לתקן את העולם) שבנו לפעול
מבלי השתלמות במידת החסד אז התוצאה עלולה להיות שמידה זו תחריב את עולמנו ח"ו.
אנחנו חייבים קודם כל לעורר את מידת החסד, לדון לכף זכות, לראות בעין טובה
את החיים, להודות על מה שיש. להכיר בסדרי בראשית ובמהלך התיקון של הבריאה ממנה
אנחנו חלק. בורא עולם נתן לנו צדיקים שינהיגו אותנו, וב"ה יתן לנו עין טובה
וזכות להכיר בהם ולא לחלוק עליהם.
* מתוך אתר מודעות
קורח אני
והחלק הרך של הלחם
מסתבר שנולדתי בפרשת קורח. ל' בסיוון
והיום יום הולדת לי!
אז מה הסיפור של קורח ? קורח (שהיה אגב
עשיר כקורח...), הקים את קואליציית המקופחים, מרד במשה רבנו ויצא כנגדו ונענש
בצורה קשה: הוא נבלע ע"י האדמה !...אפשר לומר גם שהוא נבלע ע"י האגו
שלו.
אבל מה לי ולקורח ?!.. לפני עשרים שנה,
אפשר היה להגיד עלי שאני מרדנית. קצת קשה להאמין, אבל בצבא (מד"נית
בגדנ"ע) אפילו נשפטתי על "ניסיון הסתה למרד" ! אני, ששנים רבות מאוחר יותר, הוגדרתי ע"י
קוראת בקפה כ"חלק הרך של הלחם"...
מאז זרמו מים רבים בנהר החיים, והיו
חבטות בסלעים וטלטלות, ואני התרככתי ואני כבר לא רוצה לשנות את העולם, רק את
התייחסותי לעולם ואת דרכי להתמודד אתו. ובכל זאת, כנראה נותרו בי עוד שרידי
מרדנות, ולפעמים כשאני בוחרת דרך, אני מתקשה לקבל אופציות אחרות ואני דבקה בדרכי
ובבחירתי ואם מפעילים עלי לחץ אני עלולה לאבד את שלוותי.
זה לא פשוט לתפוס את האמצע – מצד אחד
חשוב להאמין בדרך שבחרנו ולדבוק בה, ומצד שני כדאי לזכור שלפעמים לא צריך להתעקש,
אלא להרפות ולהניח. תודה לאל, יש על מה לעבוד, ואני מוכנה לעבוד על זה בשמחה, רק
שנהיה בריאים ושמחים ושלא תבלע אותי האדמה, ולא הייתי מתנגדת לחלק קטן מעושרו של
קורח.
יום ההולדת
העברי
בשנים האחרונות אני מציינת את יום ההולדת
העברי שלי. (וככל שהשנים חולפות אני פחות נלהבת מימי הולדת...)
רבים מגדולי ישראל ראו ביום זה את ראש השנה
הפרטי של האדם, ולכן קבעו כי הוא ראוי לחשבון נפש מעמיק. בדומה לראש השנה ויום
הכיפורים בהם נקרא האדם לבדוק את אשר עשה ביחס לאותה שנה וביחס לנדרש ממנו, כך בראש השנה הפרטי שלו נדרש האדם לבדוק מה הספיק, מה
עליו לתקן, מהם שאיפותיו הלאה, והאם
הוא אכן מבטא במהלך חייו את הנקודה המיוחדת לו לשמה נברא בעולם.
את יום ההולדת חוגגים בתאריך העברי (מופיע בתעודת הזהות) והיום מתחדש עם שקיעת החמה. יום זה
צריך להיות יום שמח עם תפילה ,צדקה וסעודה. יום הולדת זה היום בו מזלו של האדם
גובר , לכן כדאי לומר מזמור תהילים, לברך אחרים ולהתברך, ולהפוך יום זה ליום של
חג. יש שעושים תענית דיבור ביום זה שעה או יותר. ביום ההולדת טוב לעשות חשבון נפש
על כל השנה שעברה, ולקחת על עצמנו החלטות חדשות טובות לשנה הבאה.
כדאי לזכור: התאריך הלועזי והעברי נפגשים כל 19 שנה.
לבדיקה באיזה פרשה נולדת:
http://www.he.chabad.org/calendar/birthday_cdo/aid/6228#
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גילה נץ