ליזו שלי,
פרח יפה תואר שכמותך, עלמה צעירה צנועה ויפה, נסיכה, שופעת באור ואהבה ,
כל התיאורים בעולם לא מספיקים לי כשאני חושבת עלייך ומנסה לתאר אותך בפני אחרים.
קשה לי לכתוב, קשה לי לחשוב, קשה לי לתת לעצמי להרגיש,
אני כל כך מפחדת להכיר בכל מה שקורה כאן.
הצחוק שלך, החיבוק הזה, החם האוהב, לא סתם קראתי לך אמא! כשהייתי בקרבתך הייתי מאושרת!
אני כל כך רוצה שתחבקי אותי עכשיו, שתנחמי אותי, שנמשיך, שאני ימשיך להעריץ אותך וללמוד ממך
ולצחוק איתך ולבכות איתך ולהיות אני כשאני לידך .
אני קיבלתי ממך כל כך הרבה במעט זמן אבל זה לא מספיק לי! אני רוצה עוד אני עדיין לא מיציתי אותך!
ליזה..."פשוש קטן", "ילדה יפה של אמא" כל הזמן היית קוראת לי ככה,
ולאחר מותך גיליתי שכולם אצלך בחיים היו "פשושים וקטנים".
גיליתי דברים שלא הפתיעו אותי, רק העצימו את ההרגשה שהייתה לי כשהכרתי אותך, שיש לי פה יצור מדהים, פשוט מתנה, בן אדם יוצא דופן עם לב כל כך רחב וענק שמסוגל להכיל כל כך הרבה אנשים מכל מיני סוגים, הייתה בך אהבה לכולם וכנראה שזה מה שמשך אותי אלייך כל כך.
הרגשתי שאת אוהבת אותי באמת, מקבלת אותי כמו שאני, נפתחתי אלייך והכנסתי אותך ללב שלי כל כך עמוק, כמו שלא הכנסתי אף אחד הרבה מאוד זמן.
בחרתי בך, הערצתי אותך, את הדרך שלך, את ההתבוננות שלך על החיים,
רציתי להיות כמוך ואני עדיין רוצה.
ראיתי בחורה מאושרת, מאמינה, נדיבה שכל כולה רק לתת, חרוצה ועקשנית
שהולכת אחרי האמת שלה.
האמונה שלך באלוהים ובחיים ובאנשים כבשה אותי, באמת, ואני לא בן אדם שמאמין, את היית נקודת האור שחיפשתי כל כך הרבה זמן, נתת לי תקווה, גרמת לי להאמין שוב באלוהים, בחיים,
באנשים ובטוב שבעולם הזה.
איך זה יכול להיות שהלכת לי ככה?!?? איך יכול להיות שאלוהים הפיל עליי שוב מכה!?
חשבתי שסבלתי מספיק, מה הוא מנסה ללמד אותי עכשיו?!?!
תמיד היו לך תשובות כששאלתי אותך שאלות על אלוהים, הייתה לך סבלנות, הסברת ולימדת אותי ואני רק המשכתי והתקרבתי! בזכותך התחלתי להדליק נרות שבת, ואיתך הייתה הפעם הראשונה שהלכתי לבית כנסת והתפללתי, אני זוכרת איך היינו הולכות לבית כנסת בעובדה וביקשתי ממך שתלמדי אותי את הכירורגאפיה של תפילת שמונה עשרה לפני שאנחנו נכנסות ואז נכנסנו והתפללנו וצחקנו ודיברנו.
דיברנו על דברים כל כך עמוקים, על החיים ועל אלוהים ועל המוות, שיתפתי אותך בהרגשה שלי,
איך זה לאבד מישהו קרוב, אח גדול.
אני זוכרת בבית כנסת שקראנו את המילים:"ברוך אתה ה' מחייה המתים."
ואני שאלתי אותך מה זאת אומרת? הוא יכול להחיות את המתים?
ואת אמרת לי שרק כשכל העם יחזור בתשובה וילך בדרכו של ה' אז כל המתים יחזרו לחיים,
מלבד אלו שעשו דברים רעים ולהם לא מגיע לחזור לחיים.
הלוואי שהוא היה מחייה אותך, הלוואי שיכולתי להאמין בזה, אבל ממה שלמדתי
המוות הוא סופי וניצחי וכך גם הגעגוע, עד שניפגש בעולם הבא..!
ליזה שלי את היית צדיקה פשוט קדושה אמיתית וטהורה, אני באמת מעולם לא הכרתי מישהי כמוך את עשית כל כך טוב בחיים שלך לאנשים שמסביבך ולעולם הזה ולי!!!
אני לא מסוגלת לקבל את הסוף הזה, אני לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך ועל מה שקרה לך...אני כל היום מדמיינת ומאכילה את עצמי סרטים במה שקרה שם ואין לי מושג וזה פשוט משגע אותי!!
את היית כל כך משמעותית בחיים שלי, למרות שהכרנו קצת זמן ממש נקשרתי אלייך כל כך חזק ועמוק ואני כועסת, אני כועסת על אלוהים ועל העולם הזה!!
אני לא מעריכה ואוהבת הרבה אנשים, נורא קשה לי לסמוך ולהישען על מישהו אחר, אבל איתך זה היה לי כל כך קל וטבעי ואמיתי ונכון, אני הייתי מוכנה להקריב הכל למענך ליזה, באמת שהסתכלתי עלייך בהערצה כזאתי ואהבתי אותך ואת גם ידעת וראית אותי והבנת ממני שזה לא קורה לי בדרך כלל ושמרוב האנשים והחברים שלי בחיים אני התאכזבתי ובגלל זה כל כך פחדתי להיקשר שוב לאנשים חדשים.
את כתבת לי במכתב כמה שאת גאה בי ושמחה שנפתחתי ככה ושנהינו ממש חברות וההבנה הכי טובה שקרתה לי היא שהבנתי שאת אוהבת אותי באמת ושאת פה לצידי ונתתי לעצמי להישען עלייך...
והנה שוב האכזבה הזאת, הכאב הנורא והאיום הזה.
חשבתי שאני חסינה למוות, אחרי שאיבדתי אח, חשבתי שלאבד חברה זה פחות קשה, נוכחתי לדעת שלא, אי אפשר למדוד ולהשוות את הכאב הזה, אלו שני אובדנים קשים ושונים נורא אבל הכעס הוא אותו הכעס והתסכול הוא אותו תסכול.
ואני פשוט הפסקתי להרגיש כי פחדתי שאני יתמוטט ולא יחזיק מעמד!
ליזה אני רוצה שתדעי שאני לוקחת אותך איתי לכל מקום, ואני מנסה ללכת בדרכך, את השארת הרבה דברים טובים מאחורייך ביחד עם הכאב הנורא הזה של לאבד אותך ואני מקווה שאת גאה בעצמך!
כל המעשים שלך שנבעו מטוב לב ותמימות והצניעות האדירה הזאת שלך, מעולם לא סיפרת והפגנת על כל הדברים האלה שעשית, ושוב רק לאחר מותך נוחכתי לדעת כמה גדולים ועצומים היו מעשייך וכמה טוב עשה קיומך לעולם הזה!האמנת בעצמך, ידעת מאיפה את באה וידעת לאן את רוצה ללכת, שמרת על האמונה שלך וביחד עם זאת פתחת את עצמך לדברים אחרים, לעולם, אנשים שונים ממך, היית סקרנית, רצית לגלות וללמוד ולתת עוד ולחיות!!
בחרת להתגייס למרות שכל החברות שלך עשו שירות לאומי, רצית להיות קצינה,
אני בטוחה שהיית יכולה להיות קצינה ומפקדת נהדרת!
אני זוכרת איך הייתי מתקשרת אלייך עם בעיות שהיו לי בטייסת ואת אמרת לי שאני חייבת להילחם על הדברים שלי ולשנות את מה שלא טוב ולעשות שכן יהיה טוב ושמח ולא להתבייש ולפחד ממה שאחרים יגידו וזה מה שעשיתי ובסופו של דבר הצלחתי ואני עדיין ממשיכה לעשות והכל בזכותך!
את נתת לי כל כך הרבה, אור ותקווה ואמונה גדולה ואני כל כך מעריכה את זה ומוקירה תודה על זה שזכיתי להכיר אותך אבל עכשיו כשאת אינך זה כל כך רע ואני לא תמיד מצליחה לשלוט בזה ואני שוקעת באובדן הזה ובכאב הזה ובגעגוע, ברצון להרגיש ולראות ולצחוק איתך שוב,
אויי ליזה איך היינו משתגעות ביחד, מה אני עושה עם זה?!!?
איך אני אוכל שוב לפתוח את עצמי לאנשים כשכל מי שאני אוהבת ומעריצה מת לי והולך לי!??!
ואני יודעת שאת לא תחזרי וככה גם אח שלי ואני כל הזמן מפחדת שיילכו לי עוד אנשים ואני רועדת מכעס ושנאהה עכשיו על זה שהחיים מתנהלים ככה, על זה שכל בוקר מחדש אני יתמודד עם לכתך,
על זה שהמשפחה המדהימה שלך צריכה להרגיש את האובדן האיום הזה ולחיות איתו, על החברות שלך, על כל האנשים שתרמת והיית בשבילם כמו שהיית בשבילי, על כל הדברים שאני אעשה ואת לא, על אנשים שלא מעריכים את החיים, שפוגעים והורסים חיים של אנשים אחרים, על האדישות,
חוסר האכפתיות, על הגורל האכזר,
על הבחירות של אלוהים את מי לקחת ואת מי לא איך הוא מחליט!?!?
איך אפשר לקחת פרח כמוך כשיש כל כך הרבה קוצים ושוטים בעולם האלה
שרק מרעים ואת היית כל כך טובה!!!!
ועכשיו אני מנסה לראות מעבר לחושך הזה מעבר לכעס, לכאב, לאובדן ולתסכול הזה,
ואני רואה את פנייך המלאכיות, התמונה שלך מעל הראש שלי, את מחייכת ומחבקת אותי,
אומרת לי שהכל יהיה בסדר, אני לוקחת את כל מה שלימדת אותי את כל מה שהיית בשבילי ומביאה את זה למקום טוב כמו שאת תמיד עשית, אני מנסה ללכת בדרכך למרות שאת אינך מלווה אותי,
אני רואה את הטוב, הנתינה, החום והאהבה שהיו בך ומקווה שלו קמצוץ מהם יהיו בי!
הרבה ממה שאני עושה היום, דברים טובים קורים בזכותך....
האמונה שהחדרת בי תלווה אותי לעד ואת ביחד איתה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
