אני לא יכולה להבטיח לה כלום.
אני לא יכולה להבטיח לשמור עליה כשיציקו לה.
לבנות מסביבה חמות מגן
שאף אחד שפגע בה לא יפגע בה שוב.
כשהיא אומרת לי שרע לה,
אני לא יכולה לעזור לה ולהגיד לה
"אני תמיד אהיה שם בשבילך...
..אם יש לך בעיה.. מישהו מציק לך..
בואי אלי... ואני אעזור לך."
איך זה שהחברה הכי טובה שלי שעזרה לי ברגעים הכי מסובכים של גיל ההתבגרות,
ותעזור לי בכל מה שאצטרך, רק כי היא מדהימה וטובת לב כזו,
זוכה לייחס הכי כפוי טובה שבן אדם יכול לקבל ממני חברתה הטובה...?!
אם אני אעזור לה אולי גם יפגעו בי??
אם אני כל הזמן יעסוק בשלה מה יהיה עם שלי?
אני לא יכול לחיות את חיי...
כי כל הזמן אצטרך לשמור עליה כי צרתה כ"כ גדולה עליה...
אני מרגישה את הצורך הזה שלה אני אבטיח לה את זה..
שאני אגיד לה שאם יהיה לה בעיה שנה הבאה.....
שתפנה אליי... שאני אגן אליה מפני הרוע הכ"כ תמים, שיוצא מתוך
ילדים בגיל הטיפשעשרה שלא מבינים עוד כלום מהחיים שלהם
היא כנראה הבינה לבד שיש לה אותי....
אך מה יקרה אם אנטוש אותה ברגע האמת...
ולא אוכיח את החברות שלי, כמו שהיא הוכיחה לאוך כל התקופה האחרונה....
בינתיים הרגע עוד לא קורה.....
אני מחכה שהוא יגיע...
מנסה לשמור על אופטימיות.....
ולחשוב על מסע ההתאבדות שלי אליה.. או שלה...
אולי היא בעצם עוברת מין מסע ההאבדות משל עצה...
ואני.. בן אדם מכוער שכמותי... חושבת רק על עצמי ולא מנסה להציל אותה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
