We will always be much more human than we wish to be

מצב רוח טוב כבר ימים רבים. חופשיות, השתגעות והרבה צחוק.
זה נחמד אבל פתאום משהו חסר לי. משהו נעלם לי ככל שמתקרב סוף שנת הלימודים ככה ההרגשה הזאת גוברת.
בבית ספר פתאום חסר משהו. איך מוצאים משהו כשלא בטוחים מה הוא והאם הוא קיים?
כל כך הרבה מילים שעוד צריכים לאאמר, כל כך הרבה דברים שעוד צריך לסיים..
לאיפה הזמן ברח? ואיך מוצאים את המילים הנכונות לשאול על משהו שכבר מזמן עבר? לפני שמאבדים את ההזדמנות לכך..

לוחשת את המילים כל יום לעצמי ומנסה להבין האם כדי שיאמרו בקול. וככל שאני חושבת על זה יותר אני מבינה שעדיף לשתוק.. זה יהיה חכם יותר, נכון יותר..
אך אין בי יותר מקום לשמור את המילים האלה. חייבת להמשיך הלאה, חייבת אחת ולתמיד להבין.. חייבת..