LifeLess~Lullaby

לפעמים יותר זה לא טוב מכלום.

הכל פשוט חומק לי בין האצבעות ואני נשארת קרחת מכל הצדדים. ובכל זאת אני מרגישה הרבה יותר טוב.

יותר חופשייה, פחות מתוחה. הלב שלי כבר לא מכווץ באופן קבוע. אולי עדיף להיות עם פחות מחויבויות, אבל מתפנה לי הרבה זמן פנוי ואני לא בטוחה שאני לגמרי אוהבת את זה. אבל.. לא משנה! אני שמחה! זה מה שחשוב.

סוף סוף זה נגמר. אני לא מתגעגעת.

אבל למה לעזאזל כל פעם שאני חושבת על זה שאני הולכת לראות אותו עוד שבוע, נותנת לי מין הרגשה ממש מוזרה, כמו שהלב כואב אבל מהתרגשות. בהתחלה חשבתי שזה מהכעס ואולי קצת מבוכה, אבל אז קלטתי שאני מרגישה כמעט אותו דבר גם כשאני חושבת על זה שאני אראה אנשים שאני אוהבת אחרי כל כך הרבה זמן.

מה קורה לי? למה לעזאזל זה לא עובר? אני לא אוהבת אותו יותר. אני יודעת שלא. אני באמת לא משקרת לעצמי.

אני חתכתי.

אז מה הקטע של ההתרגשות הזאת?

כנראה שאני אצטרך לחכות לשבוע הבא כדי לגלות..