אני לא אשמה
שיהיה ברור מהתחלה
אני לא אשמה
לא ביקשתי את זה
לא הזמנתי את זה
לא הבאתי את זה על עצמי
יום העצמאות
מסיבה מטורפת באיזה וילה בקיסריה
הייתי עם החבר שלי, ההוא מהפוסט הקודם
יום קודם קניתי שמלה שחורה מדהימה
הלבשתי גם אותו כמו שצריך
הגענו לשם בערך בשתיים בלילה
אני הייתי שיכורה כבר מהחברים שלו שעשינו איתם על האש כמה שעות קודם
רקדנו, שתינו, התחרמנו
באיזה שלב עלינו לאיזה חדר למעלה
שכבנו
יותר לא יכולתי לחזור למסיבה
היה כבר חמש בבוקר אני חושבת
נשארתי לישון בחדר והחבר שלי ירד למטה
התעוררתי כשמישהו יושב לי על הגב מחזיק לי את הידיים
ומישהו אחר אונס אותי מאחור
לא יכולתי לראות אותם בכלל
סתמו לי את הפה עם מגבת
לא יכולתי לעשות כלום
רק לחכות שזה יעבור
התחלתי לבכות
הרגשתי כל כך קטנה
כשהם הלכו קמתי
אספתי את עצמי ואת החבר שלי
ונסענו הביתה
לא יכולתי לספר לו
לא יכולתי לספר לאף אחד
אחרי ארבעה ימים שלא נתתי לו לגעת בי - סיפרתי לו
בהתחלה הוא היה ממש בסדר
הקשיב
ניחם
הציע ללכת איתי למשטרה
לנפגעי תקיפה מינית
במשטרה אמרו שאין יותר מה לעשות – "חבל שלא באת קודם"
בנפגעי תקיפה מינית הציעו לי לבוא לדבר, או לקבוצת תמיכה
אחרי כמה ימים, ב 9/5/2009 הוא עזב אותי
אמר שהוא לא יכול להתמודד עם זה
לי זה קרה והוא לא יכול להתמודד
אז החלטתי שאני כן יכולה
החלטתי שאני צריכה להוציא הכול החוצה
אז פתחתי את הבלוג
אף בן זונה לא ישבור אותי
לא משנה מה יעשה.
זה הפוסט האחרון. לא יהיו כאן פוסטים נוספים.
יש לי חיים חדשים להתחיל.