חגיגות העשור

אחרי שנפרדנו הייתי בדיכאון

לא אוכלת

לא ישנה

הייתי הולכת לצבא בבוקר

חוזרת אחרי הצהריים

וממש על פי כל כללי הפרידה

הייתי לוקחת גלידה

מתיישבת מול הטלביזיה

לא משנה בכלל מה משדרים

מחסלת את כל הקופסה (של הגלידה)

ובוכה

אבל מה זה בוכה

רואה טלנובלה – בוכה

רואה משחק של מכבי – מתייפחת

רואה תכנית בישול – מיללת כמו תינוקת

וגם הוא, האקס, לא  עשה לי חיים קלים ושבועיים אחרי שנפרדנו הוא התחיל עם מישהי בפיקוד צפון

וכל הזמן הזה המפקד שלי מנסה לנחם אותי, דואג לי, נותן לי חופש

כבר כמעט החלטתי להיות איתו קצת, לצאת מהדיכאון, והוא בהחלט גילה עניין

אבל לא רציתי להיות עוד סיפור בנאלי של מפקד בן 35 ופקידתו המסורה

אז במקום זה לקחתי את הנהג שלו יום אחד לסיבוב לפיקוד העורף, שזה ברמלה

באמת ילד טוב

כל הזמן היה עושה סידורים בשביל המפקד

ופשוט הפלתי עליו את התיק, אמרתי לו:

תראה, חבר שלי עזב אותי כבר לפני חודשיים

ומאז אני לבד, אין לי אף אחד, מתאים לך שנעצור ביער בן שמן קצת?

נבהל קצת

מסכן

יש לציין שהוא לא ממש סרב

וככה מצאתי את עצמי על המושב האחורי של האוטו של המפקד שלי

באמצע יער בן שמן

זה לא היה נוח

ממש לא נוח

לא נוח

אבל הפסקתי אחרי זה לחסל גלידה בכמויות