כמה אפשר ?! עוד אחד לקחת לי ..
שוב פעם אני מרגישה את אותה ההרגשה ..
עוד אחד השאיר לי זיכרון אבוד שלא יחזור .
ואני יושבת בבית שלך סבתא [ז''ל] עם אבא
וכמה שאני עצובה, והריח שלך עדיין שם,
אבל את לא. את נחה ליד סבא .
ורק לפני שבועיים ישבתי בבית של דוד שלי ובכיתי.
שוב הכל חוזר ושוב יש לי את אותה תחושה של ריקנות.
את לא תחזרי. לעולם לא. שבוע לא שמעתי ממך ואני כבר מתגעגעת.
ואני עצובה. ומתפללת שאת שמחה שם למעלה, עם סבא
שכל-כך התגעגעת אליו .
אני יודעת שהשנה האחרונה הייתה קשה לך . למעשה,
מאז שסבא הלך קשה לך. ואנחנו ידענו את זה וכנראה לא עזרנו לך מספיק.
אבל כן אהבתי אותך ! מאוד ! את היית חשובה לי.
זה פשוט כואב שאני לא אראה אותך שוב!
והגרון מתחיל לחנוק...ועוד דמעה יורדת. אני מסתכלת על אבא ,
הוא לא בוכה. הוא אף פעם לא בוכה אבל אני יודעת שהוא עצוב, הוא איבד את אמא שלו.
ואני מחבקת את אבא וחבל לי עליו . הוא יתום . הוא ואח שלו שכל יום נמצאים בדירה של סבתא
ואנשים באים והולכים , והם נשארים שם... רואים על הפנים שלהם שהם עצובים
וזה עצוב לי. כל השנים האלה היית סבתא שלי ואח שלי הקטן...
שלא הספיק להכיר סבא שלו . עכשיו גם סבתא הלכה לו ! חבל כל כך על הקטן הזה
שרק לפני יומיים למד ללכת... לדבר הוא לא יודע.
ביום שבו נפטרת - הייתי אמורה לחגוג לך יומולדת. אבל במקום לשמוח , בכיתי .
אז סבתא - יומולדת שמח . זאת המתנה הכי טובה שהחיים העניקו לך. אבל לא לנו
ובמיוחד לא לי , שהבת מצווה שלי עוד 5 ימים ואבא שלי לא יהיה שם. כי אסור לו.
והוא יחגוג לי רק בחודש הבא. סבתא, תמסרי ד''ש לסבא ותגידי לו שאני חושבת עליו תמיד.
אני אוהבת אתכם .
פוסט ארוך. אתם לא חייבים לקרוא את זה. זה פשוט פריקת רגשות .
אל תגידו לי שזה ארוך ומשעמם .. כי אני יודעת את זה.
3 > שרון .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
sharon :]