Before you judge me

קודם כל, היום יום השואה.. כבר מראה על יום מבאס..

הלכתי לבצפר, ראיתי את הטקס, אחרי זה הלכנו לראות סרט. "הבריחה מסוביבור" אם אני לא טועה.

בע, זה היה אחד הרעים.

קיצור, חזרתי מבצפר והלכתי לישון. לא אוהבת את היום הזה.

קמתי לפני כמה דקות כשאיזה אחד התקשר אליי. פתאום נזכר בי. ממ.

מצטערת, אבל בנים זה עם לא חכם במיוחד..

בכל מקרה, אין לי מושג קלוש מה לכתוב.. ולא נראה לי שמישהו בכלל קורא את זה.

אה שיהיה.

צ'או :)

האמת, שאין לי מושג למה פתחתי את הבלוג הזה. כל כמה חודשים אני פותחת בלוג מחדש.

לכיף. ואז אני לא נוגעת בו. טוב נו, ננסה שוב. אולי הפעם ילך לי..

קיצור, חזרתי לפני כמה ימים מאילת..

קודם כל, הייתי עם המשפחה, שזה כבר אומר די הרבה (היה משעמם).

בכל מקרה, היה שם איזה מסומם/שיכור ששכב שם על הרצפה..

נדבק לאיזה עמוד. אני אחותי ואמא שלי היינו בטוחות שהוא מת, אז קראנו למשטרה.

אחריי איזה 10 דקות המשטרה הגיעה, אמרה לו "שלום", הוא כמובן לא ענה. אז הם הלכו.

לא ויתרנו, קראתי לאמבולנס. האמבולנס הגיע ויצא משם איזה שמן אחד. הוא הלך למסומם וצבט אותו בכתף, לראות שהוא חי.

כשהוא התעורר הוא לא ממש הבין מה הולך שם.. באותו שלב די התחרטתי שקראתי לאמבולנס..

הוא נראה די מסכן.

אבל סך הכל זה די חכם שקראתי לעזרה לא? :/

אנשים פשוט עברו שם בלי להסתכל עליו. לא הבנתי את זה..

כמה אפשר להתעסק רק בעצמך.. אפילו מבט אחד הם לא שלחו לעברו. -.-

טוב נו.. הלכתי לחדר.

אין משהו יותר טוב לעשות. צ'או (: