האקדמיה לאירוטיקה

"אהבתי את הבלוג. בואי ניפגש". המסר בהודעה האישית שקיבלתי היה קצר ולעניין.

אלא שלמרות האדמוניות הכהה שבשערי, אני לא ממש הרפתקנית מטבעי,

ופגישה עם אדם זר שקרא את הפנטזיות הכמוסות ביותר שלי, לא נראתה באותו רגע כהחלטה הטובה ביותר שאעשה בחיי.

אבל- מסתבר שטעיתי.

אה, ודאי שהסקרנות ניצחה את הרציונאליות, לא היה לה סיכוי. 

ובכן, קבענו פגישה בבית הקפה שסמוך לאחד מבתי המלון במרכז הארץ. חברה טובה שלי מימי האוניברסיטה עובדת שם כאחמ"שית,

והיא ישבה איתי באחד השולחנות כשהבחור נכנס.

לא ברור איך, אבל זיהיתי אותו מיד. הוא היה בסוף שנות העשרים לחייו, גבוה ממני בראש, שיער ועיניים חומות.

מהשרירים שמתחת לחלוצתו הצמודה אפשר היה לנחש די בקלות שחדר הכושר לא זר לו.

סטיילינג לעומת זאת לא נראה כצד החזק שלו, אבל הרי אף אחד לא מושלם. עילאי זיהה גם אותי למרות מסווה החברה, ניגש ישר לשולחן שלנו והושיט לי את ידו.

נקצר את שלב ההיכרות שהתרחש בינינו ורק אומר לכם שהוא גם כך היה קצר למדי.

כשעמדנו לבדנו במעלית בדרך אל החדר, הרגשתי את אצבעותיו מחליקות בשערי, וצמרמורות עברו לי בכל הגוף. 

נכנסנו לחדר במלון שהיה קטן ואינטימי, מכוסה שטיח כחול עם מיטה כפולה במרכזו.

ופתאום התביישתי, להתפשט מול בחור זר...?

עילאי מצידו, גם כן לא עשה הרבה מאמצים בניסיון להילחץ מבגדיו. 

הפנטזיה לעשות את זה עם אדם זר נותרה תלויה באוויר בין שנינו.

"איך אתה בפוקר?" שאלתי והוצאתי מהתיק חפיסת קלפים שנשארה לי מהטיול שעשיתי שבוע קודם לכן.

"פוקר עירום?" עילאי הבין את ההצעה, "אני מקווה שאת לא קשורה מדי לבגדים שלך" הוא חייך, והתיישב מולי על המיטה.

מזגתי לנו שני כוסות יין לבן מבקבוק שעמד על השולחן בפינת החדר, והמשחק החל.

בסיבוב הראשון, אני ניצחתי והחולצה של עילאי ירדה. אין ספק ששרירי הבטן שלו נראו הרבה יותר טוב בלעדיה.

הסיבוב השני והשלישי גם כן הוכתרו בהצלחה והמכנסיים יחד עם הנעליים שלו נחתו בקלילות על השטיח.

עילאי נותר עם תחתונים וגרביים  ואני כבר התחלתי לדמיין איך ייראה גופו העירום על המיטה מולי,

כשעילאי לקח את הקלפים של הסיבוב הרביעי והחדש והעיר: "אני חושב שהייתי מספיק עדין איתך עד עכשיו, הגיע הזמן להוריד את הכפפות ולגרום לך להפסיד את התחתונים".

"אני חושבת שכבר הפסדת את הכפפות בסיבוב הקודם" גיחכתי, אבל משהו בתוכי רטט. והבחור לא אכזב.

הוא ניצח בסיבוב הבא ואני מסרתי כלאחר כבוד את נעליי והגרביים. בסיבוב שאחריו שוב נחלתי הפסד צורב, ולאחר התלבטות קצרה קמתי מהמיטה ופשטתי את מכנסי הסקיני שלי,

מגלה לעיניו המשתוקקות חוטיני צהוב ודק שכיסה מקדימה על אזור מגולח למשעי, ומאחור... ובכן, לא יותר מדי.

"אני כבר לא יכול לחכות עד הסיבוב הבא" חייך עילאי ולטש עיניים חמדניות לחולצתי הדקה.

"גם אני" רטנתי והחלטתי שהגיע הזמן שהבחור מולי ילך עד הסוף.

ניצחתי, אבל הוא הפסיד רק את הגרביים.

בסיבוב הבא הוא חזר לנצח, ואני עמדתי בפני דילמה קטנה- האם להסיר את תחתוניי ולחשוף לעיניו הזרות את האזור האינטימי במיוחד שבגופי,

או לחילופין להסיר את חולצתי ולהציג לראווה את שני שדיי התפוחים בתוך חזיית תחרה שקופה וחושפנית.

החולצה ניצחה, ונותרתי מולו בבגדיי התחתונים, כמעט עירומה.

"טוב, אני לא ממש מצליח להתרכז עכשיו" הוא הודה. "בואי נקצר תהליכים- אבן, נייר ומספריים"?

"יאללה" חייכתי בחזרה" וזרקתי "אבן" שניצחה בקלילות את "זוג המספריים" שלו וחשפה בתמורה זוג אחר...  

אכן חבילה מרשימה, פלטתי שריקה שהביכה אותו.

עילאי לא הצליח לנצח בסיבובים הבאים ולאט לאט הבין את גודל הטעות שעשה. ולבסוף נשבר.

-אוקי, מה דעתך שנעשה עסקה שתוריד ממך כבר את התחתונים והחזייה האלו?, שאל.

- אני פתוחה להצעות...

- אני מבטיח שאם תתני לי להסיר אותם ממך, זה מאד ישתלם לך... אמר ולא יסף.

כמובן שהסכמתי.

עילאי ניגש אליי מאחור ופתח את קרסי החזייה שלי, לאחר מכן ידיו גלשו באיטיות לצידי גופי ויחד איתם ירדו גם התחתונים.

הסתובבתי ועמדתי מולו עירומה כביום היוולדי.

והוא אכן קיים את הבטחתו.