בדרך הביתה הרהרתי על העניין של טל , זה באמת לא הגיוני שבחורה  כמוה , מתבודדת , תרצה לעשות כזה דבר שמושך כל כך הרבה צומת לב , או שבעצם...
היא לא היתבודדה , בעצם החברה גרמה לה להתבודד ... זה לא חשוב אמרתי לעצמי , הוצאתי את הפאלפון חיברתי לו את האוזניות חיפשתי בין השירים כמעט דקה מצאתי את השיר שרציתי " פייר" של ג'ימי הנדריקס , והידלקתי לי סיגריה , הפארק היה במרחק של עשר דקות מהבית אבל משום מה הפעם הרגשתי שההליכה לוקחת לי שעה ,
 כאילו פתאום הבתים שהכרתי כל כך הרבה זמן והעצים שלא השתנו מאז שאני זוכר אותם נראו מעניינים ויפים וכל בן-אדם או חיה שעברו ברחוב נראו לי פתאום חשודים,
 מה לעשות ככה זה שמעשנים  .
 הגעתי אל מחוץ לבלוק נעמדתי באמצע השביל שעובר במרכז החצר שנמצאת בכניסה והיסתכלתי למעלה לקומה השבעית שבה גרתי עם הורי ואחי הקטן, תוך כדי שאני מפשפש בכיסיי מחפש את הסטילה ומסטיק נזכרתי ששחכתי לקנות שתיה חריפה...

 "ככה אתה מתכוון לזיין אותה היום?" אמרתי בקול רם והסתובבתי בחזרה לצאת מהבלוק נתקלתי בזקנה הסנובית והמאניקית מהקומה השניה

היא הסתכלה לעברי והנידה  בראשה בטח היא חושבת לעצמה לאן הדרדר הנוער של היום ... בטח הייתה שרמוטה שהיתה צעירה חשבתי לעצמי היא עברה אותי הסתובבתי וזרקתי את הבדל לכיוונה , חבל שפיספסתי.

הלכתי לחנות המשקאות בדקתי כמה זמן יש לי בשעון  עוד  רבע שעה , הגברתי את הקצב הליכה  שהגעתי הייתי כולי מתנשף המוכר חייך אלי לשלום ואני אליו בחזרה , יצאתי משם בנזק כספי של כמעט מאה שקל, קניתי שישית בירות בקבוק וודקה 3 משקאות אנרגיה, שתי חבילות קונדומים, קופסאת סיגריות  ובריזר  אחרי הכל גם דנה צריכה לשתות משהו.

 יצאתי מהחנות הלכתי הכי מהר שיכולתי שהגעתי התקדמתי לכוון המעלית שכמובן הייתה מקולקלת ... "אחחחחח עוד פעם למעלה ברגל" אמרתי תוך כדי התנשמות כבדה והתחלתי לעלות במדרגות , הגעתי למעלה רציתי למות ... דפקתי בלת , אמא פתחה לי אותה ואמרה שיש לי אורחים  מישהי בשם דנה.

היסתכלתי עליה המום עינייה היו ריקות מרגש וקרות למראה.
הרעשים מסביבי היו ערבוביה של בכי הלם כאב מבוכה ואף מידי פעם נשמעו קולות צחקוק.
לא הכרתי אותה ... שאלתי את דוד מי היא הוא אמר לי שהיא קטנה מאיתנו בשנה קראו לה טל היא הייתה  תמיד מוזרה  ,
תמיד לבשה שחור, תמיד ישבה אם אותם החברים שלה במדשאה ליד הגדר, לפתע שמעתי מאחורי "מגיע לבת זונה פריקית מסריחה" הסתובבתי וראיתי את דנה
שמיסביבה שלושת החברות הקרקרניות שלה שכרגיל מסכימות בלי היסוס לכל שטות ושקר אשר יוצאים לה מהפה
"ממש חבורת תרנגולות רחלניות" אמרתי לדוד תוך כדי שרעש הסירנות המתקרבות הלך והתגבר. שהאמבולנס והמכבאי אש הגיעו הכניסו את כולם לכיתות,
שאלנו את המורה למה אי אפשר להישאר בחוץ  אבל היא לא ענתה  אחרי כמה דקות כבר הבנו את זה לבד , ישר עם רעש ההתנעה של המסור החשמלי, השתפדה חזק המסכנה...

בערב של אותו יום דוד קפץ אלי וביחד הלכנו לפארק לדפוק את הג'וינט שדוד הביא ...  "חתיכת גו'ינט זה אה יא דוד" אמרתי לו בזמן שאני מנסה לא להשתעל  או להחנק
"תגיד זה לא מפריע לך "? הוא שאל  "לא " עניתי לו "כמה שיותר חזק יותר טוב " מיד ירה לעברי "דיברתי על  טל יא סטלן" הוצאתי את העשן והעברתי לו את הג'וינט
"אההה..לא יודע  לא הכרתי אותה  " אמרתי לו תוך כדי שאני קם ונמתח  "אז לי זה מפריע " אמר לי "אני לא חושב  שיש סיבה מוצדקת לרצות להתאבד, וחוץ מזה אם הייתי מתאבד..." הוא לקח שאחטה ארוכה , שאף את העשן והוציא את כולו לכוון השמיים כאילו הוא זה יוצר את העננים  "לא יודע זה משהו אינטימי, לא עושים את זה מול הרבה אנשים ." "אולי היא רצתה להוכיח משהוא?"
"אולי" אמרתי לו חטפתי לו את הג'וינט מהיד והתישבתי "קיצר תביא לי להתמסטל... עוד שעה דנה צריכה להגיע אלי"