אני מרגישה פשוט שזה שאני כלכך אוהבת משחק הרבה פעמים לרעתי.
בסופו של דבר אנשים משתמשים בחולשות שלך נגדך, דווקא אלו שחשבת שלתמיד יהיו שם.
היתי רוצה פשוט להפסיק , להפסיק לשים במקום ראשון את אלה ששמים אותי במקום שני.
להפסיק לתת מעצמי כלכך הרבה ולשים אנשים בעדיפות כלכך גבוהה אפילו ממני. להפסיק לצפות שיאהבו אותי באותה רמה שאני אוהבת , להפסיק לצפות לא להיפגע כשזה כבר צפוי מראש. לוותר על עצמי כלכך בשביל אנשים שבסופו של דבר מתברר שלא מעריכים שום מאמץ,
ואני פשוט לא מצליחה.
בהתחלה חשבתי שהכל בראש שלי עד שפשוט קרו דברים שרק אימתו את מה שחשבתי , ואז אני מבינה את ההבדל בלהכיר אנשים כמה שנים בודדות אבל בקשר תמידי ולגלות שזה פשוט מה שהיה חסר ולא מתוך ייאוש או כמיהה אלא באמת אמיתי וגורלי , לבין להכיר 12 שנה ויותר שעם ההזמן ההרגשה שהכל פשוט חסר תכלית וטעם , מאולץ ולא אמיתי ,חוסר עניין ובעיקר אני מרגישה מטומטמת.
יש כמה אנשים שאני יכולה לספור על יד אחת, שאני מרגישה שזה באמת מגיע להם , שבאמת הייתי
נותנת את החיים בשבילם, שזה באמת אמיתי ושהעובדה מה הם היו עושים לא משנה.
מילים נאמרות ללא כיסוי , בלי כוונה אמיתית לדברים.
והיתי פשוט רוצה להפסיק להרגיש כלכך פרייארית .
Think I'll miss you forever Like the stars miss the sun in the morning sky Later's better than never
.Even if you're gone I'm gonna drive
*עריכה : שמתי לב שכתבתי פוסט דומה ב5.1 , וזה היה עוד לפני שקרו מליון דברים. כנראה שההרגשה הזאת פשוט לא עוברת..
יש לי כלכך הרבה דברים לעשות ולהספיק בשנה הזאת של י"ב ואני פשוט לא רואה את עצמי מצליחה לעמוד בכל הציפיות.
לא התחלתי עוד את התיק הפקה בתקשורת ועדיין לא יצאנו לצלם . אני כלכך לא בראש של ללמוד וכל מה שעובר לי בראש ברגע זה הוא שאני רחוק רחוק מפה ... אתמול חזרתי מאילת , חגגנו שלושה ימים יום הולדת 18 לחברה . וקיבלתי פתאום בבום את השגרה בחזרה ומליון מבחנים באחד אחרי השני לשבועיים הקרובים.
אני רק חושבת , אם עכשיו קשה לי לעמוד בכל העומס הזה אז מה יקרה כשאני אהיה בצבא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Miss_World