פרק א
"אני לא אוהבת אותך"אמרה לעברו,עינייה היו עצובות,היא השמיעה אנחת רווחה והלכה
איגר נשאר עומד מספר דקות בעודו מנסה לקלוט את מה שקרה פה,מבטו הייה מושפל לריצפה.הוא לבסוף הרים את פניו, הוא הסתכל מסביבו ולא ראה אותה.
הוא התחיל ללכת לכיוון ביתו עבר בדרך את שלה,הסתכל עליו במבט עצוב וחשב:"אני כבר לא הראה תבית הזה מבפנים", כיסו הייה מפוצץ במלאה דברים בינהם היה גם אמפי3, הוא הדליק מוזיקה עצובה והתחיל לחשוב על המוות.הוא הראים את מבטו שלפני כמה שניות הייה מושפל לריצפה וראה את ביתו מעבר לכביש.
בעודו מתפתלא עד כמה מהר הוא הגיע,"אולי כי שמעתי מוזיקה הגעתי מהר הביתה בלי לשים לב?"שאל את עצמו.
הוא הכניס את ידו למכנסיו השחורים מנסה למצוא תמפתחות לביתו הוא הגיע אל הדלת ועדיין לא מצא תמפתחות,הוא הכיס את ידו לחולצה והוציא משם תמפתחות,החצי לב גרם לו להחנק מהדמעות של עצמו שהתחילו לרדת במורד לחייו ואפו עד שהגיעו לריצפה.הוא הכניס תמפתח למנעול והתחיל לסובב שמאלה כי ימינה הוא לא הצליח,הוא סובב תידית אבל הדלת היתה סגורה,הוא מהר הוציא מכיסו סכין שלף אותה פשוט,הוא הסתיר אותה מאחורי גבו,הוא לאט התחיל לסובב ימינה תידית,הדלת נפתחה, "מישהו בבית?" הוא אמר.
הוא שמע צעדים,"מי זה?" אבל אף אחד לא ענה לו ואחרי מספר שניות הוא מצא את עצמו מונח על הריצפה והסכין שלפני רגע היתה מאחורי גבו, היתה מונחת על הריצפה מלוכלכת בדם שלו.
עינייו נעצמו לאט לאט,מחשבותיו התחילו לנדוד למרחקים,הוא נזכר במה שהיא אמרה והחליט להפסיק להלחם בזה ופשוט למות,הוא שמע תפלאפון שלו מצלצל תמנגינה של השיר שלו ושל אלה החברה שלו כשהם הכירו בפעם הראשונה,הוא ניסה להגיע לפלאפון אבל הוא לא יכל לזוז,דמעות התחילו לזלוג מעיניו הצידה והתרבבו עם הדם.
חצי שעה עברה והוא עדיין שכב על הריצפה מלאת הדם שלו,עייניו הכחולות כמו הים היו עצומות,מבטו הייה עצוב,היא הגיעה משום מקום,למשמע קולה הוא ניסה לדבר ולפתוח תעינים אבל הוא לא הצליח.
הוא שמע אותה מוציא את פלפאונה הלבן מכיס מכנסיה,מחייגת מהר ונותן למישהו תרחוב הוא רק לא שמע למי אבל הבין הכול.
הוא הבין שהיא חייגה תמספר של האמבולנס,הוא הרגיש את גופו רועד מקור,ממגע ידייה הרכות,הוא הרגיש שהוא יודע הכול.
היא התקרבה לאוזנו הימינית ולחשה:"אני מצטערת ששיקרתי,אני כן אוהבת אותך אמרתי את זה לטובתך ואיך שהרגשתי שמשהו לא בסדר איתך התקשרתי אליך ולא עניתה אז החלטתי לבוא אליך...האמבולנס כבר בא"
הוא שמע את הרופאים קוראים:"תן לו כול שעה......"
הוא הרגיש תלב שלו מתחיל לדפוק מהר יותר, הנשימה שלו נהיתה מהירה בקצב בלתי יאומן,הוא עדיין לא יכל לפכוח תעיניים,"ד"ר כופר,צריכים אותך בחדר ניתוח" אחת האחיות אמרה.
לאט לאט איגר התחיל לפכוח תעיינים וראה את אלה חברתו יושבת על הכורסא ומסתכלת עליו.
הוא הסתכל עליה במבט כאילו הוא לא ראה אותה מעולם,אותה זה הדהים אותה ,ואז הוא קלט שזאת היא,הוא הסתכל עליה במבט מופתע,הוא לא הבין מה היא עושה פה והיא רק ציחקקה לה בשקט.