צלצול הטלפון העיר אותי.
"מה?" צרחתי על כול הבית
"אמא למה לא הערת אותי?"צרחתי לה מהחדר שלי
לא נשמעה תשובה,התחלתי להתלבש
"אוקסנה"אימי קראה לי לאחר כמה רגעים של שקט מהסלון
"אני כבר באה"אמרתי לה בזמן שצחצחתי שיניים
התחלתי לתכנן מה אני העשה,איך אני התנהג,עם מי להתחבר לקראת השנה החדשה
כול כך שמחתי לעזוב תבית ספר,למרות שקצת חששתי.
בזמני חושבת על הבית ספר החדש שלי,התקרבתי לעבר הסלון,ראיתי מהסלון שסערה השחור של אימי מתנדנד מצד לצד אחרי כול תזוזה שלה.
התקרבתי לעברה בשקט,"אמא,את עוד פעם מאחרת?"אמרתי במבט כועס
"תעזרי לי,תיקחי תתיק שלי ותביאי אותו למעלית."
אני יצאתי לכיוון המעלית ולחצתי על הכפתור.
"משמרת קלה"אמרתי לאימי ונישקתי לה בלחי.
"תוד.."היא לא הספיקה להגיד עד שהדלתות של המעלית נסגרו.
הדלת של הדירה נשארה פתוחה לרווחה בשביל שאני הוכל להכנס ולהרגן תתיק,הסתכלתי לעבר השעון שהיה תלוי על הקיר הכתום,השעה היתה שבע וחצי.
עליתי על האוטובוס ל-'ד והתיישבתי במקום הפנוי הראשון שראיתי
הנסיעה עצמה ערכה בערך חצי שעה,הגעתי לד',ראיתי את כולם נמצאים,"לא איחרתי."חשבתי לעצמי
"אני צריכה למצוא פה מישהי שאני הוכל להתחבר איתה" חשבתי לרגע.
התחלתי להסתכל על הילדים. ראיתי רק ילדה אחת יושבת לבדה שלפני כמה שבועות ראיתי אותה עם עוד מישהו,הייה לה שיער מתולתל בצבע חום שבאותו רגע הייה אסוף בגומיה כתומה,שמתי לב לצבע עיניה הם היו בצבע דבש,פניה היו עצובות. אז החלטתי להתקרב אליה ולנסות להתחבר עימה.
"שלום!קוראים לי אוקסנה,איך קוראים לך?אמרתי בחיוך
"קוראים לי אלינה"
לא מצאתי יותר מה להגיד לה וכנראה גם היא אז החלטתי להסתובב קצת באזור עם הפלפאון.
התחלתי לחשוב:"היא נחמדה,היא לא יפה אבל נראה לי שנוכל להתחבר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
