לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Soft Trees Break the Fall


“I live, I burn with life, I love, I slay, & am content.”


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2021

רציתי לספר שדברים השתנו


כל הבלוגים כאן שמסתכלים על פוסטים לפני 10 שנים ושמחים שדברים ישתנו...

 

כמה קיוויתי להיות אחד מהם. כמה קיוויתי להיות במקום אחר, יותר טוב. הרחק מהחיים הסגורים שלי - עם יותר אנשים, יותר סקס, יותר ריגושים, יותר הצלחות.

 

אבל לא, אני באותו מקום. עשיתי דברים שבאמת לא האמנתי שאני מסוגלת, ועדיין אני באותו מקום. איך זה קרה? למה אצלי דברים לא השתנו? למה מה שפחדתי קרה? כל-כך פחדתי שאתקע באותו מקום ועשיתי באמת מה שחשבתי שיוכל להתחיל להוציא אותם משם. ידעתי שזה לא צעד אחד אלה המון צעדים. לקחתי אותם. למה זה לא קרה? למה כל דבר קרס לעזאזל? מה חטאתי? למה אני מרגיש שאני משלם על חטאים כל החיים שלי?

 

די כבר. 

 

כל כך בודד לי. כל כך לבד לי. אין לי כבר כוח לאף אחד יותר. מה השתבש? למה כל אדם שהכרתי אובססיבי להעביר עלי ביקורת? למה אתם נשארים רק כדי להעביר ביקורת? למה אתם לעזאזל לא יכולים לסתום את הפה? הרי אתם לא אוהבים ביקורת. אתם לא מסוגלים להתמודד איתה ובאמת להקשיב. אז למה אני? למה בזבזתם לי את הזמן? למה לעזאזל לא הקשבתם? למה לא יכולתם לשקול שאולי יש אמת, אפילו קצת, במה שאני אומר?

 

כל החיים אני מבלה בלשנוא את עצמי. כל החיים אני עוסק בפגמים שלי. נהפכתי לקדוש מעונה בשבלכם, הישו שלכם - ואמרתם תודה, אבל הבהרתם שאם אני לא אמשיך למלא את התפקיד, אין לי כאן מקום.

 

האקסית שאנסה אותי תרמה לי יותר מכל מה שאתם תרמתם. היא החפיצה אותי והפכה את הגוף שלי לחפץ, אבל היא חשקה בי. היא רצתה אותי. הנוכחותש לי, הגוף שלי, תרם למשהו. אתם הפכתם אותי לסדרת פעולות. זה גרוע יותר. כי אני כל הזמן צריך להשקיע כדי שאקבל מעט יחס, כדי שאולי יקבלו אותי.

 

די כבר. 

נכתב על ידי , 18/1/2021 22:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המציאות עברה את הגבול


אני לא יכולה לראות יותר גברים רזים, אנורקסים שנראים כמו בני 10 בזוגיות

אני לא יכול לראות יותר איך החיים של כולם התקדמו ואני נשארתי במקום

נתתי כל כך הרבה, הייתי שם בשביל כל מיני אנשים, ניסיתי לעזור אקטיבית.

כל המאמצים שלי לא עזרו. לא הצלחתי להכיר את האנשים הנכונים. לא הצלחתי להגיע לסביבה דינמית, בונה. אצל כולם הייתי רק דבר אחד - נותן שירות.

 

הייתי הישו שלהם, הקדוש המוענה. שמו אותי בתפקיד של ה'אדם הטוב', אבל אף פעם לא האדם הרצוי, זה הנוכחות שלו בפני עצמו יש לו ערך, האדם שחושקים בו ורוצים לגעת בו.

 

האונס שלי נחשב לי לחוויה חיובית. זה היה מהפעמים הבודדות בהם באמת רצו אותי. לא רצו סדרת פעולות שאעשה. רצו אותי ולהשתמש בי, אבל רצו אותי. רצו להשתמש בי, שוב ושוב ושוב, אבל היה לי נוכחות. זה היה מקום בו היה לי חלק, משמעות. היא לא יכלה להנות ככה אם היא לא היתה אונסת אותי שוב ושוב. זה שהיא בחרה בי אומר שהייתי ראוי מספיק, לפחות כדי שלהיות הקרבן שלה. זה יותר ממה שאתם אי פעם נתתם לי. רק חבל שאין עוד נשים כאלה בעולם שישתמשו בי ככה. הייתי מתפשר על זה, הכל - רק שארגיש שקצת רוצים אותי.

נכתב על ידי , 18/1/2021 01:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אין לי מקום כאן


זה משהו שאני חייב לקבל אותו. אין לי מקום כאן. אין לי את האופי או את המראה הנכון. הנוכחות שלי היא לא דבר שבאמת קיים. אני גרגיר חול חולף.

 

יש אנשים בודדים שאומרים אחרת. כולם שקרנים. אני נותן שירות בשבילם. אני לא מאשים אותם. יש אנשים שלא יכולים לעורר את רגש התשוקה אצל אנשים. יש אנשים שבאיזשהו מקום הם ריקים. הם non-person. זה כאילו הם לא קיימים. אני לא מופתעת מזה האמת. ההפרעה (לא הדיספוריה, דבר אחר שאני לא מזכיר כאן) יוצרת בדיוק אופי כזה ריק ומיותר.

 

הסיבה שטוענים שזה לא באמת הפרעה וצריך לחיות עם זה, זה כי חלקנו שימושיים. מה עם אלה שלא שימושיים? אנערף. אנחנו פשוט שורפים את הזמן עד שנמות.

 

אני לא יכולה יותר עם ביקורת. לא משנה לאן הלכתי, בכל מקום - ביקורת ביקורת ביקורת ביקורת. היה לי איזה דפוס של קשרים שהייתי נתקלת באנשים ממש חכמים, מראה שאני לוקחת אותם ברצינות רק כדי שהם יכעסו עלי כל פעם שאביע דעה. אלה אנשים שכל הזמן פיארו את עצמם כמה הם פתוחים וחכמים ובאמת, היה להם שכל. את היכולת לשמוע דעות אחרות לא היה להם. לא מדובר במדעני אקלים שצריכים להתווכח עם מכחישים סתומים. מדובר באנשים שלא רוצים לצאת מהמצב של 'מרצה'. 

 

ובכנות, אין לי כבר כוח לחרא שלכם ולפוזה שלכם. 

 

אם כל האנשים שטוענים שאני חשובה להם רק יכולים להעביר עלי ביקורת כל הזמן, אז ביי. אין לי כוח להיות כבר קדוש מעונה. אין לי כוח להיות המצילה של כולם. אין לי כוח להיות הפסיכולוג של כולם. אני רוצה חום. אני רוצה שיאהבו אותי. אני רוצה להרגיש שמישהו או מישהי רוצים את הנוכחות שלי. אני רוצה להרגיש שעצם הנוכחות שלי היא בעלת ערך, ולא רק סדרת פעולות. 

 

אבל אי אפשר. זה לא יקרה. מאוחר מדי. 26 זה גיל זקן. החיים נגמרים בגיל הזה. לא נשאר לי דבר לעשות חוץ מלשרוף זמן עד שאמות. לפחות אני מורידה מעצמי ציפיות. 

נכתב על ידי , 17/1/2021 18:53  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בן: 26

MSN:  תתנו את שלכם ותקבלו




הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMusicIsPsychology אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MusicIsPsychology ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2021 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)