Dreaming is always worth the effort

מה לא הייתי עושה בשביל לראות אותך,פעם אחת אחרונה...

הייתי.. מחבקת אותך. חזק.

הייתי אומרת לך כמה אני אוהבת אותך, כמה אני מתגעגעת...

שאני לא מפסיקה לחשוב עלייך.

הייתי אומרת לך, שמאז שעזבת, האור נעלם מחיי.

שהגעגועים חונקים אותי וקשה לי לנשום.

בטח הדמעות היו זולגות מעיני ואז הייתי שותקת,

ונותנת לך להבין כמה קשה פה. בלעדייך.

כמה צריך להילחם בשביל להישאר למעלה ולא ליפול לתוך תהום ענקי שמחכה לי כל יום, מאז שעזבת.

כשאתה לא פה, אין מי שיעזור לי לעבור את מלחמות היום.

והתמונה שלך מופיעה מול עיני בכל רגע. היא חרוטה בליבי.

אני צריכה לראות אותך. לנשק אותך בפעם האחרונה,

להביט בעינייך ולהגיד לך,

שאני אוהבת אותך.

אוהבת – יותר מכל דבר אחר.

אוהבת - אהבה כ"כ גדולה.

אוהבת – עוד סוף העולם, ובחזרה.

בכל שנה עולה בי השאלה מה היה קורה אם..

מה היה קורה אם חן לא היה נהרג בתאונה המפגרת ההיא?

מה היה קורה אם חן היה פה בבית כל סוף שבוע?

מה היה קורה אם חן היה ממשיך לצלם? לאן הוא היה מגיע?

תאונה מפגרת שלקחה בנאדם מדהים. תאונה מפגרת שלא נתנה לחיים הזדמנות.

פשוט תאונה מפגרת.

עוד שנה, עוד נר.

עוד חייל, עוד משפחה כבויה.

עד מתי?