הדברים בזמן האחרון הולכים פחות טוב.. העבר תמיד מאיים עליי עם הצל הגדול והמגעיל שלו , מכסה אותי מכל עבר ולא מותיר לי מקום מפלט.. הכל הולך אצלי כמו הים מסתבר.. אני זורק משהו לשם כי אני מקווה שהוא לא יחזור למרות שבלב אני יודע שהגלים יובילו אותו בחזרה אל החוף.. הלימודים מצויינים , אבל מה זה שווה שכל המסביב עלוב ושברירי? היא חזרה ומהדהדת לי בראש .. אני מתגעגע לדמות שלה שבניתי אצלי בראש ןלא באמת אליה בתור מי שהיא.. התחושת פספוס זה מה שמחזיק אותי אני יודע .. ואני הכי אדם שדוגל ב"אם אדם חוזר אחורה סימן שאין לו לאן להתקדם" אבל לא יודע.. חברה שלי גם לא מראה לי כלום כאילו יש מעטפת של אנושיות סביבה אבל כאילו היא לא רוצה להיות שם אני לא מבין מה הולך בכלל.. הלימודים חונקים אותי ואתמול היה לי יומולדת והיה סבבה אבל מלא אנשים כועסים עליי כי הם לא הוזמנו כי הם לא התאמינו לא יודע איך להסביר איזה מצב דפוק.. לא טוב לי אוף.. שינוי דחוף? צריך אחד , אולי בבצפר , אולי בחיים , אבל אין לי לאן לברוח משגע אותייייי למה היא לא רוצה אותי מה אני עושה לא בסדר? אני כולי דאגן ומבין והכל.. נמאס לי להשוואות בין אנשים ומקרים שהיו לי ונמאס לי לצייר לעצמי מציאות שהייתי רוצה בה למרות שאני יודע שהיא לא קיימת איזה עצבים!
למה שהכל מושלם דברים חייבים להתקלקל.. פעם היה כלכך טוב יותר!
עומד ומחכה בשער
מחכה לגאולה שתבוא
שתאסוף אותי בכנפיה
ותקח אותי למרום
ותאפשר לי להשאר שם
לתמיד.
ברגעים כאלה הייתי מרוצה אם הייתי יכול להתמסטל ממש או להיות ממש שיכור , לברוח מהמציאות דרך החלון היחיד שאני מכיר.. להתמודד קצת גדול עליי.
הגיע הזמן לקצת הפסקה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
