ואם זה היה הילד שלי שם, אם זה היה התינוק שלי ששבוי שם... אני לא יכולה לשאת את המחשבה הזאת....
שחררו אותו בכל מחיר אני זועקת, מריצה סרטים בראש, גלעד כבר מזמן לא הילד הפרטי של משפחת שליט... הוא הילד של כולנו. הילד המופקר, המוזנח , זה שנוח לנו להדחיק לפינה אפילה במוח שרק מבזק חדשות כזה או אחר, שלטי חוצות או פרסומת מעלה אותו משם לתודעה שנית. הרי אם הוא היה נמצא שם תמיד לא היינו שוקטים, לא היינו מוותרים, היינו מחזירים אותו בכל מחיר ואת הכח שלנו היינו מנסים להפגין בדרך אחרת, שונה , לא על חשבונו.
הבעת סולידריות לא מספיקה בעניין הזה, צריך לפעול ומהר.
אני שואלת את כל המשפחות השכולות שרוצחי יקיריהם עתידים להשתחרר תמורתו, ואם זה היה הילד שלך שם? האם היית משחרר את רוצח בנך או בתך על מנת להחזיר את אחיו הביתה ?? בוודאי שכן, ללא שום ספק. ההיאחזות בחיים גדולה היא, אך מה קל לשכוח זאת כאשר מדובר בבנו של מישהו אחר... האין כל עם ישראל אחים?
העיסקה תעשה בסופו של דבר,אנחנו נכשלנו כך או כך,וניסיון לשייף פינות על חוט חיים של מישהו אחר לא ראוי הוא.
הניסיון לדמיין את גלעד כשלי לא צולח, הכאב רב מנשוא אפילו רק בדמיון, לאמא שלו אין את הפריבלגיה להדחיק, לי כן.
אני מבינה את כל הבעיות , אבל כאמא הם לא מעניינות אותי כהוא זה,
הצילו את גלעד עכשיו! הצילו אותו! הצילו!
ריבונו של עולם,אתה פודה שבויים, מתיר אסורים, אבא, רק בך בטחתי ועליך יהבי השלחתי... אנא שים קץ ליסוריו והחזר אותו לחיק אמו ומשפחתו בריא ושלם, הלחם בעדו והגן בעדו כי בנך הוא. זכות כל הצדיקים תעמוד לו, ויזכה לראות ישועתך אמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
