חיים ומוות-Leben und Tod

כנראה שבכל פעם מגיע השלב הזה בחיים שבו אתה פשוט חייב להגיד: אני חייב לקחת על עצמי אחריות. אין צחוקים יותר.

הנה הגיע השלב הזה.

רבתי עם אמא שלי כסח. אין לכם מושג מה הלך, ועדיף שלא תדעו.

הכנתי שיעורים, על מתמטיקה פסחתי מעט.

ארגנתי את התיק (עוד בצהריים. כי, גג בערב אבל בצהריים?! מה הולך פה לעזאזל?!).

הייתי צריכה להכין לעצמי צהריים כי הכסח עם אמא שלי היה בדיוק כשהיא באה לאסוף אותי מבצפר.

ננעע איזה באסה O.O

עוד כמה ימים יומולדת D: מזל טוב לי..?

לא חוגגת, כי למי יש כוח?!

ואם כן, בקיץ.

כנראה פתחתי עוד בלוג חסר משמעות, בלי שום סיבה עקרונית לקיומו.

אבל.. נקווה שהוא ישאר הבלוג שלי וזהו. אנחנו לא צריכים שאנשים ידעו דברים שהם לא צריכים לדעת. נכון?? O.o

יום נהדר,