"What you feel is what you are and what you are is beautiful."

חולה על כל מי שאמר לי יומולדת שמח :)

תודה.

-

אתם יודעים מה?

הם צוחקים עלי? כל פעם שאני עובר לידיהם

מישהו חייב לצחוק ולאמר משהו

מעליב עלי. אני אוהב את החיים שלי. לא אכפת

לי מה אחרים אומרים. שילכו ברחוב

ותדרוס אותם משאית, אמן. יהיה לי יותר טוב לבד

שאני יעבור. נמאס כמה אפשר לסבול את זה.

והמורות בכלל..

בני זונות, מכוערות לא סובל אותן!

הם תמיד נטפלות אלי.

אפילו שזה לא הייתי אני. ביומולדת שלי

להעיף אותי מבצפר? זאת המתנה יומולדת שקיבלתי

מהמורה הזונה שלי ! 

אז היום עבר לו עוד יום מעצבן בבצפר. נכשלתי

בעוד מבחן, כי הייתי חולה ואף אחד לא

אמר לי שיש מבחן. לא הכנתי שיעורים,

הורידו לי ציון. והתקשרו עכשיו לאימא שלי.

לפעמים באמת נמאס. ואני רוצה להתאבד.

אבל אז אני חושב על הטוב והשמחה שלפעמים יש לי בחיים ואני שוכח מהכל.

הם לא מבינים אותי.

הם בחיים לא יבינו את מה שקורה לי.

מחר יש לי מבחן בערבית. אאהה. אני לא מבין בזה כ- ל- ו- ם.

זה נראה לי כמו סינית! חח טוב אבל לא נורא.

נעבור את זה. מילא אני אכשל, לא קרה כלום ><

ופלוס לזה יש לי גם בבוקר בדיקות דם.. עוד יותר אהההה.

אם יש דבר שאני פוחד ממנו זה שתוקעים לי

מחט בעור! אה זה כזה מפחיד ומציק. יש ילדים שלא

פוחדים מדברים כאלו שטותיים אבל אני כן. חח .

כן, כן אני יודע זה מצחיק נורא.

אבל זאת האמת. אני פוחד מזריקות! ועוד שאחרים עושים

לי אותם! אהההההה תצילו אותי :)

עוד יומיים -> 28.11 יש לי מומולדת! תכינו את המתנות.

חח סתם סתם אני יודע שאי אפשר.

אני אסתפק בעוגה שאימא תכין לי :)

אני יכתוב אחרכך .. הולך לרופא ><

עוד יום עבר,

בדרכי למכולת היום (שבת) ראיתי אותה. היא חייכה אלי ואמרה לי שלום.

אז עברתי לצד השני של המדרכה והחלנו ללכת ביחד. (במקרה זה היה לאותו כיוון)

הלכו ודיברנו וראיתי שהיא ממש לא מי שחשבתי שהיא.

היא בעצם עוד אחת כמוני. היא לא ממש מקובלת יש לה איזה חברה או שתיים, סיפרתי לה על מה שקרה,
והיא נתנה לי חיבוק !

אני יודע שזה קצת תינוקי, אבל אני ממש מאושר מזה. לרגע אחד שחכתי הכל, וראיתי רק את שנינו ביחד.

זה היה רגע ממש מאושר בחיי, ולא רציתי שהוא יגמר. בסוף היא הלכה לבית שלה ואני למכולת.

אני הולך לראות אותה מחר בבית הספר, יש מצב

שאני יציע לה. לא אכפת לי מה האחרים יגידו. שילכו להזדיין בשקט מצדי. אני ישיג מה שאני ארצה. 
וואי אני עדיין לא קולט. אני פאקינג הלכתי איתה ברחוב והתחבקנו ><

ולחשוב מה קרה לפני כמה שעות .. החיים מוזרים לפעמים.

מאושר . =)

המשפט הזה שאחד הבלוגרים שכתב בבלוג שלי בפוסטים הקודמים

כל כך עזר לי. עזר לי להבין שלא צריך להיות בדאון כזה,

למרות כל הקשיים, זה מתישהו יעבור. סבתא שלי תעבור את זה.

אני עכשיו בטוח בזה. הילדים מהכיתה? שיקפצו לי. לא שם עליהם

ולא על הירידות שלהם. אז מה אם אחד מהילדים שם לי רגל

וכל הספרים שלי 'נשפכו' לי מהיד. אז מה? אני יתגבר.

עוד כמה שנים אני במילא לא יצטרך לראות אותם שוב. אני יצליח.

הם לא. הם ישארו כמו שהם. אז היום, שבת בבוקר

התעוררתי ב- 11 אכלתי ארוחת בוקר :) ביצת עין. ואז הלכתי לשחק

טניס עם אבא שלי. למרות שאני לא סובל את זה ><

סבתא שלי דווקא מרגישה טוב, לא כזה גרוע כמו שחשבתי בהתחלה.

יש בתוכי מין סוג כזה של שמחה? נקרא לזה.

לא יודע מאיפה היא צצה, ודווקא במצב הזה. אני יודע זה מוזר.

אבל זה אני, הרגשות שלי. ואף אחד לא ישנה את זה.