פתאום אני בוגר

היום אני מתקרב ל3 שנים במצב הזה שלי - לקח לי המון זמן בהתחלה להבין מה קורה איתי לגמרי.

בהתחלה לא סיפרתי אפילו לחברים הקרובים על זה - הייתי אומר להם "בעיות גב" - לא ריציתי ממש שידעו באיזה חרא עמוק אני שקוע - אני מאמין גם שבהתחלה לא ידעתי מה לגיד להם כי לא ממש ידעתי מה להגיד לעצמי.

יש לי מחלה מפגרת - היא מתקדמת כשאני נמצא בלחץ - שזה דבילי כי כשאתה יודע שאתה לא בריא אתה נלחץ מזה וגורם לעצמך עוד יותר סבל - מעגל מפגר כזה שכל מה שאני יכול לעשות זה לנסות להשאר רגוע - לא קל לי , בכלל לא.

עם הזמן החלטתי שאני מספר לחברים הקרובים - בצבא אני עדיין אומר לכולם בעיות גב - אני לא רוצה שישאלו שאלות מיותרות וגם ככה רוב האנשים בצבא הם לא כאלה שיועיל לי לספר להם - הרוב צפונבונים שאני בקושי סובל , ומי שלא אז כבר כמה אני יראה אותו אחרי שנשתחרר - הרי אני ג'ובניק בסופו של דבר לא איזה קרבי.

בכלל הצבא שלי זה נושא בפני עצמו - בנתיים אין לי כח יותר מדי להתחיל לפרט.

טוב מספיק בנתיים.

אגב זה נורא יעזור לי אם למישהו יהיה מה להגיד ותגיבו ושתאמרו מה אתם חושבים בכלל עלי ועל איך שאני כותב

peace V