פתאום אני בוגר

בשלב הזה אני באמת אומלל.

ברגע שגיליתי מה יש לי נכנסתי לנתק - אני כבר 3 שנים כמעט אחרי אותו יום שקיבלתי את התוצאות - ובאמת שאני לא זוכר כלום מאותה תקופה - כל החופש הגדול שבין יא' וליב' העברתי בבית - לא ידעתי מה אני עושה עם עצמי - לאן אני ממשיך מפה - מה שכן ברור שעכשיו צריך לקחת את עצמי בידיים - לא להראות יותר מדי חולשה כי המשפחה שלי פסיכולוגית לא תעמוד בזה - במיוחד אמא שלי.

אבא שלי שהכיר טוב מאד את הטיפולים בטרשת קרא בעיתון שזמנו שמריצים תרופה נסיונית - במקום זריקות כואבות מאד - כדור פעם ביום בבוקר - אז הוא לחץ קצת על הרופאים שיכניסו אותי לניסוי הזה - בתקווה שזה יספיק ושאני לא יצטרך להזריק ולסבול,

וככה באמת קרא בסופו של דבר - הייתי עם הכדורים האלה במשך כמעט שנה - בזמן הזה כבר הספקתי לסיים בצפר (כיתה עיונית עם ממוצע 93 במתטמטיקה 5 יחידות , גאון שכמותי :) ), תוך כדי גם קיבלתי כמובן את הפטור משירות צבאי (פרופיל 21..).

עבדתי קצת אחרי בצפר והחלטתי להתנדב לצבא - מה שקורה בתאכלס זה שאני חייל רגיל לכל דב מבחינת חוקים - רק שיש לי מלא פטורים ומבחינה רפאוית הצבא לא נוגע בי - מבחינה רפואית אני אזרח - אה ואני חתום רק על 1.5 שנים במקום 3...

העניין הוא שמשהו כמו חודש אחרי שהתגייסתי היה לי עוד התקף - יד שמאל הפעם אכזבה אותי - התקף דיי חמור שאפילו עם הסטירואידים לקח לו הרבה זמן לעבור.

בשלב הזה הרופאים החליטו שהתרופה הנסיונית שווה לתחת וגם MRI שעשיתי הראה החמרה אז עברתי לזריקות