אז ככה אני בן אדם פטפטן, לפעמים אני מודה שגם יותר מדיי! פעם הייתי הדבר ההפוך בקושי הוצאתי מילה אולי אז זה מתוך להשלים את החסך. אולם, הבנתי שזה לא בשבילי זה לא עושה לי טוב וגם לפעמים למי שלידי. קודם כל, מבחינת עצמי זה מבזבז זמן יקר , כלומר המוטו: יותר מעשים, פחות דיבורים! (בגלל זה הרבה פעמים מי שמכיר אותי ככה במגע יומיומי יראה שיש קטעים שאני כזה מקציבה לדיבורים וסתם לשבת עם החבר'ה ויש קטעים שאני מסתגרת לשעות) אני אוהבת שיש סביבי אנרגיה כי אני אכנס לדיכי אם לא, אבל אני גם צריכה שקט כי אני בעצמי בן אדם היפר וגם כדי שאני אוכל להתרכז בדברים ולהספיק כמה שיותר (אני טיפוס שאפתן מהאלה שאוהבים להספיק מלא דברים ביום). חוץ מזה, מבחינת הסביבה אני מבינה שזה לא נחמד שיש מישהו שיש רגעים שהוא מרוכז כל כך במה שהוא חושב ובלי כוונה מתחיל לדבר ולדבר ולדבר, עכשיו זה לא בכוונה או משהו זה נובע מהרצון שלי להוציא והבנתי שזה הרבה יותר יעיל בכתיבה ובאמת עוד מגיל 14 אני כותבת אבל כתבתי יותר למגירה וחלק הראתי למקורביי. החלטתי לבטוח שוב בלוג כי וואלה אני בן אדם שאוהב להוציא את מה שיש לו בפנים ושאנשים יודעים אני לא מאמינה בלהסתיר את מה שאני, ויש לי רצון כזה מאוד חזק להוציא כל הזמן את מה שיש בפנים (שוב מוזיקה זה גם מאוד יעיל בקטע הזה ואני באמת עוסקת בזה).
לסיכום, אני מודה שיש לי בעיה ואני מודה שאני צריכה לעבוד על זה, אני עובדת בצעדים קטנים כדי שהפעם זה באמת יצליח ולא יהיה חולף. זה החשבון נפש שעשיתי עם עצמי ואני גם לא מאמינה שחשבון הנפש הזה צריך לבוא ביום מרוכז, זה צריך לבוא מתוך הבן אדם. להיות אדם טוב בעייני זה אדם שיודע להכיר בחולשות ובחזקות שלו, בן אדם שיודע להגיד מתי הוא טעה ולבקש סליחה או לתקן את זה, וגם להכיר שהוא עשה טוב ולתת לעצמו מעין ח"ח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
