לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

...The truth about lies


כינוי: 

בת: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2011

זמני


קראתי את הפוסט האחרון שאני אנוכי כתבתי. 26 למרץ. מדהים כמה השתנה בתקופה הלא כל כך ארוכה הזאת...חודשיים וקצת.

מה שלא ידעתי ביום שכתבתי את הפוסט הקודם, הוא שארבעה ימים אחרי זה, הכנסתי את עצמי לסיפור שעכשיו די מסובך לצאת ממנו. מין סיפור כזה שגורם לך להתערער קצת עם עצמך ולחשוב מעבר למה שחשבת אי פעם. כי הכי קל זה להציב גבולות. אבל בינינו - באמת, מה שהכי קשה זה לעמוד בגבולות של עצמך.

ואז כשאתה לא עומד בגבולות האלו, משהו בך מתערער.

כי הכי קל זה להגיד: "אחרי מה שקרה, יותר לא נדבר", "בחיים אין מצב שאני חוזרת" ועוד כמה משפטים שנשמעים בערך אותו הדבר.

להגיד שאני מרגישה קצת חלשה?

כן, אני מרגישה מאוד חלשה. מאוד לא מרוצה מעצמי, ודי מתביישת.

וזה הכי גרוע, להתבייש בעצמך. ואם בנאדם אחר הביא אותך למצב כזה אז זה לא בסדר ומשהו צריך להשתנות.

שינוי וכל זה. כל כך הרבה שינויים.

בחיים לא קרה לי מצב כזה עם מישהו, אבל התפיסה היא שמתישהו אני צריכה להיכנס למצב כזה ולצאת ממנו בשביל לדעת שיותר זה לא קורה. ולא יקרה.

אז אני יוצאת מזה.

אני באמת יוצאת מזה, מהר.

אבל איך אפשר אם אני רואה את הבנאדם כל יום? ואיך אפשר אם אנחנו צריכים לתקשר ולעבוד יחד?

 

מישהו שפעם מאוד אהבתי כבנאדם, אמר לי שאני לא צריכה להוכיח שומדבר לאפאחד.

וזה נכון. אני לא צריכה להוכיח לבנאדם הזה שעומד מולי וגורם לי לערער בעצמי ולא לעמוד בגבולות של עצמי, אני לא צריכה להוכיח לו שומדבר.

לאפאחד להוכיח שומדבר.

והגיע הזמן באמת שאני אמשיך הלאה. מלכתחילה זה לא יועד לגדולות. ועכשיו כשזה מובן, למרות שזה הובן עוד לפני, אני חייבת לעמוד בגבולות שאני מציבה לעצמי כי אני יודעת בוודאות שאני צודקת.

אני אומרת די, עוצרת את זה עכשיו.

 

יום יבוא ואני אודה לעצמי. ואולי אודה גם לו. אחרי הכל - הוא לא אשם, הוא באמת בנאדם טוב והרצונות שלו והכוונות טובות. ולקחתי גם את זה בחשבון. אבל די, מספיק, החלטתי. זה הדבר הכי נכון לעשות.

 

ואם נחזור למי הוא הגבר המתאים? אין ספק שאני נמשכת לאלפא, כמו רוב הבחורות. אבל! אני לא אתפשר על אמינות, על יושר ואכפתיות. על ערכים, על פטריוטיות ולא על לשים לב למה שקורה סביבך, להיות מודע ולמעשים והשלכות.

זה לא הרבה, זה המעט.

ואני יודעת שלמרות הנפילה האחרונה, אני יכולה רק לקום ולצמוח מפה הלאה, יהיה לי יותר קל להמשיך הלאה מהמקום הזה ובסופו של יום - אני שמחה על זה שאני מי שאני.

 

נכתב על ידי , 10/6/2011 20:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לna'amaa16 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על na'amaa16 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)