קראתי בוואלה, הגופות זוהו.
לא האמנתי. אני בכלל לא קרובה אליהם, אבל הייתי כל כך בטוחה שהם יחזרו חיים, תשושים ועייפים, מזוקנים וחלשים, אבל לא בארונות, לא מתים.
ודווקא עכשיו שידרו את התשדיר על קרנית גולדווסר. אני לא יודעת אם שמעת, אבל היא פשוט אמרה "אני הגשמתי/הגעתי אל יעודי. אודי *שלי* חזר הביתה, עכשיו תעזבו אותי *בשקט*
כל ה-* זה כי אני לא זוכרת בדיוק.
מי היה מאמין. נכון גופות זה חשוב, בייחוד גופות של חטופים. אבל למה מתים, למה מכל עיסקת השבויים הזאת הצד שלנו פחות מורווח, נכון לא בדיוק פחות.אבל גופות, מול המון אנשים חיים.
אהוד גולדווסר,
ואלדד רגב,
זכרונם לברכה.
חצי מהשבויים שלנו מתים, ועכשיו, מה עם השניים האחרים?
מי יודע מה עלה בגורלם.
ומה חיזבאללה אמר כאחד המחבלים חזרו הביתה משהו עם "זו עוד הוכחה *או משהו כזה* לניצחון במלחמת לבנון השניה. ניצחון ?! יכולתי להרוג אותו באותו רגע! לא, לפני אפילו, בתחילת המלחמה. איך הוא כל כך בטוח שהוא ניצח. אף אחד לא מנצח במלחמה, אבל אנחנו יצאנו מורווחים יותר, עובדה, ההפצצות על הצפון פסקו, חצי מהשבווים שלנו חזרו הביתה, ואנחנו הרגנו המון אנשים, והחרבנו את ביירות. והם? הפסיקו להפציץ, החזירו לנו שבויים, בתמורה לעוד מחבלים, אבל אם תפסנו אותם פעם, למה שלא נתפוס אותם גם עכשיו?
אמרתי לכם, זאת לא תהיה הפעם האחרונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
