אז אולי זה לא ניראה ככה....

אבל כן אכפת לי.

אני כועסת נכון,אז..זה אומר שלא אכפת לי....?

אני אפילו לא יודעת אם אפשר להגדיר את זה ככועסת...

אני יותר מאוכזבת...

אבל אכפת לי שכואב לכם,ואכפת לי שרע לכם,ואכפת לי מה עובר עליכם..

למרות שאני לא מראה את זה.....

וכן,אני כועסת,ואני אמשיך לכעוס עוד הרבה זמן,ויש לי סיבה לזה....

אבל זה לא אומר שלא אכפת לי.

וזו האמת.

פעם הייתי נעלבת יותר,נפגעת יותר,בוכה יותר,חלשה נפשית יותר...

והיום?פחות.הדחקתי את הכל.

לא יודעת אולי החיים חיזקו אותי,אחרי עצב ממושך במשך המון זמן...

אולי כי פשוט השתניתי,או אולי כי נפגעתי יותר מידי...

לא חסר.

בזמן האחרון יש לי תקופה רעה,אפשר להגיד רעה מאוד...

אנשים מסויימים מאכזבים,מדכאים,צבועים.

ולא מעט...אז אם אני נפגעת?כן,אם אני נעלבת?כן,אם אני מדוכאת?לפעמים..

פיתאום לגלות שאי אפשר לסמוך על אף אחד,ודגש.. על אף אחד...
לא קל,אין לך עם מי לדבר,אז אתה שותק,ואוגר,ואוגר,עד שפשוט נמאס לך...ואז מגיע הבום האמיתי.

ואז מה?כל מה שהדחקתי פיתאום חוזר,כל מה שברחתי ממנו?רודף אחרי...

העבר...העצב,הפחד,הדכאונות..הכל.

אני מנסה לשאול את עצמי ואיך אני עכשיו?ואין לי תשובה...

פשוט אין לי תשובה.

כי זה לא ממש היה צפוי...

כאילו היה אבל לא בצורה הזו,בצורה הכי שפלה והכי מגעילה שיש...

בלי לכבד אף אחד הכל יוצא,בלי לדעת כמה המילים האלה הן כמו סכין....

כל מילה דוקרת יותר חזק,עד שפשוט אין לך כח.

יש בי חלק שאומר שעכשיו אפשר לסמוך רק על עצמי,כי אין לדעת מי שותף,מי יכול להפנות לך פיתאום את הגב...

הדבר היחיד שאני יודעת זה שהם לא יהיו פה בשבילי,אני לא בטוחה שאפילו אני יהיה שם..

אבל לא כי אני לא רוצה,אלא כי אין לי כח להתמודד יותר...מול אף אחד.

אין לי כח לנסות להבין מי בצד שלי ומי לא,על מי אני יכולה לסמוך ועל מי לא...

כי תכלס?אני לא חושבת שאני יכולה לסמוך על מישהו...וזה מה שכ"כ עצוב,כ"כ...

וכמה כיף לשמוע שאתה לא שווה כלום?לא,הא?

פשוט תהנוג,אבל אתם יודעים מה יותר טוב?לשמוע שהולכים להוציא אותך לא בסדר...

שיודעים לספר צד אחד של הסיפור...הסיפור הטוב והיפה....

הסיפור המלוכלך?מטונף מידי......

קיצ'ר החיים נפלאים!