4 אותיות שמשנות את הכל. למי שלא יודע מה זה- חפשש=חופשת שיחרור או כל חרטה אחרת שבא לכם. ובמילים פשוטות- ביום ראשון הבא אני משוחררת רשמית (מה שלא ימנע ממני להמשיך להשתמש בכרטיסיות נוער לפחות עד שיהיו לי שני ילדים...) למרות שהחיילים מביניכם יגידו ואי איזה כיף לה ,איזו זונה וכל וריאציה אחרת (והצעירים בגילם יגידו אז מה שחרור עוד סיום) אז זהו שלא! קשה לי לעזוב! לא יודעת כמה ממכם נהנו בשירות שלהם אבל אני פשוט נהניתי רצח! בשנה וחצי הראשונות הייתי באופוריה ונהניתי עד מאד להיות מכ"ית טירונים למרות הקשיים והחרטות שבדרך ואחר-כך שיצאתי כדי לפתור את הבעיות וכו, כשהייתי שג, אומנם נהניתי פחות והרגשתי שאני לא עושה כלום עם עצמי אבל בתאכלס זו הייתה השלמה של כל הדברים שהיו חסרים לי בתור מכית- זמן פנווי, זמן כיף וחסר כל תכלית וזמן בבית לעבוד על הבעיות. ומעבר לכל זה שנהניתי והכל, הצבא היה בשבילי המערכת הראשונה שהסתדרתי עם כולם, כי בתיכון וביסודי כל מי שלא דיבר על הגינס החדש של לי קופר ודיבר על ספרי מדע בדיוני או כל דבר שגובל בקצת השכלה ועניין אז היה אאוט לגמריי ופשוט הוריד לי את הבטחון העצמי לדיי כלום לפעמים. שלא נדבר על זה ששעמם לי רצח לפעמים. בצבא היו לי כלכך הרבה אנשים איכותיים וכל אחד בא מרקע שונה ועם דעות שונות והפתיחות חגגה.ופשוט כואב לי הלב לעזוב את זה. כלכך הרבה אנשים  טובים להתגעגע אליהם.

בתאכלס למדתי המון בצבא בין אם זה על מה שאני מסוגלת- כי בסופו של דבר השגתי ונתתי וראיתי תוצאות מעצמי. למדתי המון המון על יחסי אנוש ועל בני אדם, ואיפושהו, אומנם חוויתי את אובדן התמימות וקצת התבאסתי על עצמי שאני איפושהו הפכתי מנותנת מיליארד אחוז לרק מיליון וכשלא בא לי אז גם 80 אבל בסופו של דבר זה לטובה כי כך עובד העולם האמיתי ולא כמו הראייה שלי בהתחלה של ילדה קטנה שבטוחה שהיא בקייטנה וחיפשה את השוקו (טוב נסחפתי אבל משהו בסגנון).אני אומנם יתגעגע והכל אבל אני חושבת שאיפושהו אני דיי מוכנה לחיים האמיתיים (עם קצת ט'צים מהפסיכולוג ועם התקדמות אישית). עכשיו רק נשאר להחליט אם לטוס לח'ול או לא- לעבוד בעגלות.

קשה לי להחליט מה לעשות? יש כלכך הרבה שיקולים בעד ובנגד ועכשיו מה שהכי יושב עליי מנגד זה שהחבר הכי טוב שבארהב עכשיו יחזור שבוע שבועיים לפני שאטוס ואז זה יהיה כמו שהוא ניסח את זה יפה "לתת כיף ולהיפרד".

איך אני אטוס לחצי שנה אחרי שלא התראינו 3 חודשים? האם כסף שווה את זה?

למרות שאני יודעת שאני בחיים (או לפחות לא ב-6שנה עד שנה) אחסוך כסף לטיול כי אני פשוט אתבאס על עצמי שאני כל הזמן עובדת וגם בגלל שיש לי "חורים בידיים"ואני מרבה לבזבז. ובנוסף לכך לא יהיה לי כסף לכלום. אני גם ככה מתגעגעת אליו ומתה להתקשר אליו ולדבר איתו ולספר לו ולהיפגש וללכת "לשבת על נרגילה".. אז עוד חצי שנה? אני לא יודעת...כל ההחלטות האלה....אני מזל מאזניים אני לא צריכה להחליט אוף!.

אם מישהו רוצה להגיב ולעזור להחליט הוא מוזמן בכל אופן.

מה עוד? אני לא זוכרת אם סיפרתי על מישהי שהיא חברה של האקסית שעד לא מזמן תיעבתי כי הייתה בןאדם מאד לא טוב והיא סתם הלחיצה אותי בנוכוחותה..אניווי נהיינו ממש חברות טובות וכיף לי איתה מאד ונראה לי שהיא החברה שמשדרת את הכי גל שלי והכי מסוגלת להבין מכל החברים שיש לי. זה פשוט מגניב איך שגלגל מסתובב לו..... בסופו של דבר אני והיא מדברות הכי הרבה והכי מסתדרות כזה... טעם דומה במוזיקה, הבנה אחת לשנייה. זה כזה כיף. לפעמים החברים הכי טובים לא יכולים להבין או שלא רוצים להבין באותו הרגע וזה קשה כי אתה צריך את ההבנה הזאת (שלפעמים צריכה להיות עיוורת). אנחנו פשוט מפרות ומלמדות אחת את השנייה דברים וזה כיף לשבת לדבר איתה כי זה תמיד מלמד. זה כמו שיחה עם הפסיכולוג רק בחינם ועם הרבה יותר צחוקים ופחות קושי ולחץ מסויים. וזהו. חחח עוד שנייה התחתנתי איתה מהתיאורים...

מה עוד? כלום יום שבת שעברה הלכתי למועדון והשתרמטתי והיה ממש כיף וממש חוויה ואני הולכת לעשות את זה עוד הרבה כי אני צריכה לרכוש נסיון ואומץ לעשות את זה עם חברה וכאלה ולא להתפחלץ במקום.באמת שהייתי מעדיפה שלא יהיה לי אומץ לגעת בשיער ולהשתגע איתו בתסרוקות ולעומת זאת יהיה לי אומץ לעשות כל מה שבא לי ולהגיד כל מה שבא לי ולהתחיל עם כל מי שמוצאת בעיני ולא להשתגע מפחד.

מה עשיתי מאז שיצאתי לחפשש אתם שואלים? שאלה טובה!

יום ראשון סידרתי את רוב החפצים שלי (מה אני אעשה שאני כזאת סנטימנטלית שלקח לי ארון וחצי לסדר 5 שעות? זאת אני רדו ממני!

זרקתי דברים שאין לי מושג למה זרקתי כלכך הרבה זבל. חבל שלא מצאתי את המטען של הנגן.זה היה מאד עוזר. אבל היה יום סנטימנטלי כזה ונחמד ועשיתי קצת סדר בדברים שלא סידרתי מאז שהתגייסתי אז היה סבבה. השלב הבא- ארון הבגדים טםטםטםט....... (שאני לא אגיע לממלכה הזאת נו שכחתי את השם).....

יום שני זה היום אה מגניב חחחח עבדתי בילו והיה מגניב -לא! כמה עבודה כמה עבודה! עדיף לילות למרות שזה משעמם פצצות...

הכי טוב לשלב. הגעתי למסקנה שזו אחלה עבודה למרות שקשה ליסוע שעה וחצי כל צד... טיפים שאפשר לחיות מהם לא כזה הרבה עבודה (ובלילה יש רק ינשופים וכאלה) אני נהנית מיחסי האנוש (רוב הזמן) שעות נוחות =24 שעות, באמת שטוב לי.... אבל עדיין עדיף סניף קרוב לבית:)

מחר יש לי פסיכי ועבודה

רביעי פגישות עם 2 חברות לנסיעה לח'ול ורביצה אצל חברה שמרגישה מוזנחת קצת (וזה באסה שהיא לא מבינה שככה זה שעובדים ושזה לא קל להיפגש כל הזמן) .חמישי לילה עבודה (ובחמישי גם להזדכות על הציוד בבסיס)שישי שבת בילויים וקצת עבודה וראשון שחרור בבאקום!

ויוה לה אזרחות...תאמת? קצת מפחיד אותי אבל אני ב80 אחוז סומכת על עצמי אז יהיה בסדר. בינתיים אני מעסיקה את עצמי כי לחשוב יותר מידי זה לא בריא וגם זמן פנווי יותר מידי זה לא בריא אז אני מנטרלת ומובילה בצורה בטוחה את שניהם לרצונות שלי. חושבים כשצריך (ולפעמים גם אז לא) ורובצים לפעמים... מתישהו אני גם ארשם למכון הכושר ואחזיר גם את הגוף הבריא כי הוא קצת הוזנח במאבקי הנפש והיוצא מזה.

זהו לבינתיים אני כבר מנערת את היד כי היא כואבת מכתיבה שיהיה לכולם אחלה שבוע ואני מקווה שגם לי!