סיפורי ניו זילנד

היו לנו מקומות מוזמנים במוטל מקומי, ואחרי שנת הלילה הראשונה, קמנו ודבר ראשון שהוחלט עליו היה לרכוש רכב, הוזמנה מונית ( בניו זילנד לא עומדים ברחוב וקוראים למונית עוברת) והנהג התבקש לקחת אותנו למקום ששם ניתן לרכוש רכב. הובאנו לעיר המכוניות המרכזית, ברח' אנדרסונס ביי  שבדרום העיר( אח'כ למדנו שיש עוד כמה ) ושוטטנו בין מגרשים וסוכנויות. בכולם ראינו מכוניות חדשות, אך מהתבוננות בפתקים על המכוניות ראינו שבעיקר מדובר במכוניות יד שניה מיובאות מיפן,קוריאה,אירופה, ועוד. הוחלט שרוכשים מכונית 5 דלתות שבשעת הצורך תשמש כסטיישן. הוחלט גם שבכסף שמכרנו בארץ את מכונית היונדאי אקסנט מודל 99 שהיתה לנו  נרכוש מכונית בניו זילנד. במגרש השלישי נכנסנו לסוכנות המוכרת יונדאי ומזדה חדשות לחלוטין מהמפעל וכמובן גם רכבי יד שניה מיובאות מח"ול, ואז  עשינו טעות פאטאלית: משום  שהתקציב שעמד לרשותנו 20000 דולר מקומי איפשר לנו לאחר התמקחות מאוד עדינה, (כי מראש  הודעתי למוכר, שהתגלה כאחד הבעלים, מה התקציב שלנו למכונית) לרכוש עוד הפעם יונדאי חדשה שנת 2003 , כמובן אוטומטית לחלוטין, מה אני צריך צרות? גם לנהוג בצד ההפוך (שמאל) וגם לערבב את הבנזין עם ידית? אז רק אוטומטית! ההתמקחות היתה דרושה כי המכונית עמדה בתצוגה לרשות הקהל, לצורך התרשמות ומחירה הרשום היה 23990$ . כן המכוניות כאן זולות יותר בערך ב30% מאשר בארץ. אז מה הטעות? "אסור"  לרכוש מכונית חדשה כי אחרי שנה כשרציתי להחליף למכונית מתאימה יותר לעסק שפתחנו, הוצע לנו חצי מחיר!!!!   מה שאח'כ למדנו שאפשר לקנות מכונית מצויינת יד שניה עם אחריות, בחצי המחיר ואף בפחות. לקנות מכונית חדשה זה מתאים בעיקר או למי שמוכן להפסיד הרבה, או מתכנן לנסוע במכונית שנים רבות.

אז לאחר שהחלטנו איזה רכב קונים,הבעלים לקח אותנו היישר לבנק להוצאת המחאה בנקאית, הרכב עבר בינתיים רישוי, ובגלל שלא היתה לנו כתובת מקומית, קיבלנו לצורך הסדרת הענין והרישוי את כתובת סוכנות הרכב. הלכנו לעשות ביטוח בחברה מקומית, והתברר שהביטוח במושגים מקומיים מאוד יקר. מה הסיבה? הקשינו, ונאמר לנו כי בגלל שאין להם פרטים על ההיסטוריה הביטוחית שלנו, נחוייב מחיר מלא: 730 דולר!

(כ 2200 שקל) הביטוח כולל חובה- צד ג'- וביטוח מקיף. מה עלינו לעשות כדי להנות ממחיר רגיל? פשוט מאוד, לבקש מסוכן הביטוח בארץ אישור על העדר תביעות, והכל יסודר. פקס לארץ, ואחרי חודש קיבלנו את האישור, ומיד קיבלנו החזר. עכשיו הביטוח מחירו הרגיל לנהגים מצויינים כמונו, הוא 330 דולר (כ אלף שקל).

נו, אז עכשיו יש לנו רכב, ואפשר להתחיל לתור את הסביבה.

 כמקובל עלי להציג עצמי:  שמי יעקב עליתי מפולין בשנת 1957 בגיל 9,גדלתי בארץ שירתתי בצבא, נישאתי ויש לי עם זוגתי 3 ילדים, כמובן יפים מוכשרים וחכמים. אני לא בעל השכלה גבוהה, והאנגלית שלי היתה דלה למדי. עם השנים מעט הציונות שהייתה בי נמוגה,נעלמה, התנדפה,עם כל פרשית שחיתות חדשה של אנשי השררה, והרצון לחיות במקום אחר, או "לרדת" החל לפעפע מתחת ומעל פני השטח שלי. אחרי השרות בצבא (כן גם בקבע) מימשתי שאיפה להיות סוחר, וכל חיי עסקתי במסחר, ואחרי 30 שנה זה קצת נמאס עלי, לקנות ולמכור, לקנות ולמכור.

  בשנות ה-80 שיתפתי  את אשתי ברעיון המשוגע  שלי: לחיות קצת בחוץ לארץ, לראות איך החיים במקום אחר, לא לחיות בבית קומות אלא בבית פרטי נחמד, עם גינה, ובמחיר הגיוני. ניסיון ראשון הותחל בשנת 1985 אך המשימה לעבור לאוסטרליה לא יצאה אל הפועל.

השנים חלפו ובשנת 2000 נסענו לטיול  ניו זילנד תחילה ואח"כ אוסטרליה. ניו זילנד כבשה את ליבנו,שקט, שלווה, נופים, נימוס, כן, כל מה שאין בישראל. ניו זילנד הזכירה לנו את ישראל של שנות ה60,בפשטות,באי רדיפת הממון,היושר,האמון באנשים.  הייתם מאמינים שניתן לקנות מוצרי צריכה יקרים, באמצעות הוראת קבע בבנק, ללא כרטיס אשראי? או להתייצב פעם בשבוע או פעם בחודש, ולשלם במזומן עבור מוצר שרכשתם בתשלומים, וזו צורת התשלום הנוחה לכם.וכמובן שהמוצר סופק זה מכבר לביתכם.

ובגלל שהרצון לחיות במקום אחר לא נטש אותנו, ולאחר שבמרוצת השנים בדקתי אפשרויות לחיות במקום אחר באירופה, הייתי בביקור בפולין, לא!!! לא מתאים, הם נולדים אנטישמיים, ולמרות תעודת הלידה הפולנית המקורית שלי , שהיתה מאפשרת לי לקבל שוב דרכון פולני, פשוט לא רציתי.עוד מקומות  שונים באירופה  לא התחברתי אליהם.

אז אחרי הטיול לאוקייניה, חיכינו שנתיים  וטסנו שוב לניו זילנד לראות עוד הפעם , ולנסות לראות בעיני מהגר את המקום. ראינו ושוב התלהבנו.

וכמו בכל מקום- תמיד רוצים את הצעירים והמשכילים, ואם לא זה  שלפחות יהיה חשבון בנק מאוד מכובד.שיופקד סכום של 3 מיליון דולר (שאין לנו)בבנק מקומי למספר שנים,  ואתם מסודרים. אז הדרך היחידה שלי היתה להגיש    בקשה לוויזה  על תקן יזמות- מסחר-עסק,וקיבלתי ויזה ל3 שנים, האומרת שאני חייב להיות עצמאי ואשתי רשאית לעבוד בכל מה שתחשוק.

ובינואר 2003 יצאנו לדרך, ובשעה 2 לפנות בוקר ליד המעלית עם פרפרים ענקיים בבטני, אמרתי לאשתי "אנו יוצאים להרפתקה הגדולה של חיינו"  וכעבור יומיים מתישים של טיסה נחתנו בניו זילנד, ובהחלטה מראש הדרמנו לדרום הרחוק של המדינה, והעיר היפה דנידן כבשה את ליבנו, והחלטנו להתמקם בה