וואו. אני מרגישה מבורכת, תקופה שהקב״ה מלווה אותי ומאיר את חיי.
קדוש ברוך הוא, בטח מצחיק לשמוע את זה מלסבית אה?
האמת שאני לא יודעת אם אני מאמינה שיש אלוהים, אני כן מאמינה שיש מישהו, סוג של כוח עליון ששומר עלי.
ייתכן והורגלתי עד עכשיו להאמין שקוראים לזה אלוהים, אבל כן, אני מאמינה שהכוח הזה קיים.
יש לי את כל הסיבות בעולם להיות מאושרת,
התקופה של הפרידה מהאקסית המיתולוגית לימדה אותי המון, אבל בעיקר לימדה אותי להיות מאושרת בזכות עצמי.
עכשיו אני בזוגיות מאושרת, וזכיתי בבת זוג הכי מדהימה שיכולתי לבקש ופשוט טוב לי.
לא טוב לי רק בזכות האהבה הרומנטית,
יש לי את המשפחה הכי מדהימה ותומכת בעולם, והיא עושה הכל בשביל שאצליח ואין יום שאני לא מודה על זה.
אני מבורכת בכמה חברים טובים ואמיתיים סביבי ויש לי קורת גג חמה ונעימה ולא חסר לי שום דבר.
מאז שהתחלתי להתרחק מהאינטרנט כלומר הרשתות החברתיות בכלל זה עשה לי טוב, אך אליה וקוץ בה, אני אהיה חייבת להיות שם הרבה יותר בשביל לקדם את עצמי בפן העסקי. אני לא אוהבת את החיים דרך האינטרנט, באמת שלא.
ואגב, זה לא שאני שומרת מצוות למעט המצוות המסורתיות שגדלתי עליהן, ולא אעשה משהו כמו נטילה ידיים בשביל אלוהים. כי האלוהים שלי לא מסתכל על מצוות כאלה. הוא מסתכל על התנהגות כאדם מוסרי והגון.
יש לי המון צעדים בדרך והמון מה להשתפר, אבל אני משתדלת ובטוחה שגם זה יסתדר בסוף.
ובנימה האופטימית של הפוסט,
יש לי חלומות ומטרות להגשים,
יש לי ימים ושנים לחיות את החיים שלי בצורה הכי איכותית שאבחר,
אני חייבת לזכור שכל יום הוא נכס ולהגשים את החלומות האלה כשאני עוד צעירה עם אנרגיות ויכולת.
אולי אני צריכה לכתוב לוז בכלל.
אני מפחדת שיעבור יום שלא יקרה בו כלום, ואני חייבת לקחת את עצמי בידיים.
קצת קשה לי בקטע התעסוקתי ואני צריכה להתבגר וללמוד לשנות את עצמי או למצוא פשרה אחרת של שילוב בין השניים.
אני עוד במחשבות על זה.
מצד שני אם הכל הכל היה מושלם, כבר מה היה הטעם בחיים?
מקווה שגם זה יסתדר.
אבל שוב תודה.
מודה אני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
