אני כל כך מפחדת מהרגע הזה, אבל אני יודעת שהוא יבוא - במוקדם או במאוחר.
אני מקווה שזה לא יהיה ככה;
"זה משהו שהייתי צריכה לעשות כבר מזמן. אני מרגישה שזה פשוט לא הולך בינינו.." ניסיתי להסביר לו בעדינות. "מה זאת אומרת לא הולך בינינו?" מיליון סימני שאלה בעיניו, ואני עניתי הכי יפה שיכולתי "זה לא זה." "אני מנסה להבין אותך.. את חזרת אליי ועכשיו את נפרדת ממני שוב? למה?" "אני הייתי מבולבלת" הקול שלי נשבר, על סף בכי "באמת ניסיתי, באמת ניסיתי." "טוב, מה שטוב לך.. אני יודע.." הוא אמר, נקרע בין הבלבול לבין הכאב והכעס. "אני באמת מקווה שזה ייגמר יפה ולא כמו פעם שעברה." הסתכלתי בעיניו הכחולות, קמתי והלכתי משמה. יכולתי להרגיש את עיניו נעוצות בי הולכת, התאפקתי שלא לבכות. הוא ישב לו מאחוריי מבולבל, לא לגמרי קלט את מה שקרה עכשיו. אחרי כמה שניות שלקח לו לעכל, יצר הנקמה התחיל לשלוט בו, וממבט מתגעגע ומבין המבט הפך למבט שונא ורצחני.
אני באמת מקווה שזה לא ייגמר כמו פעם שעברה.
בבקשה תבין אותי.
ואתה יודע מה? אולי אתה לא צריך להבין אותי בכלל! פשוט תבין ואל תתנהג כמו חמור!
כי פעם שעברה פשוט עשית לי את המוות. אין יום בלי מבט שונא, אין יום בלי עקצוץ, אין יום בלי העלבה או ניסיון להוריד לי את הביטחון.
ודי!!!!!!!!!! אני לא מוכנה שתעשה את זה יותר!
אבל אני עדיין מפחדת. 
אני כל כך אוהבת אותם, הם החיים שלי. אני כל כך מקווה שהם יקבלו אותי גם אחרי זה.
ולא למוניטין שלי אני דואגת, למקובלות. אני דואגת לאהבה שלהם אליי.
כי בלי האהבה שלהם אני באמת כלום.\:
אני מקווה שהוא יתבגר ולא יתאכזר. ואני מקווה שהוא יתמוך בי כמו שהוא עושה תמיד. בקשר אליהן אני לא דואגת בכלל. :)
אנשים! אני צריכה שתעודדו אותי לעשות את זה!
אני נמצאת במערכת יחסים שפשוט רע לי. רע לי רע לי רע לי.
הוא כאילו לא שם לב אליי, אני תמיד באה אליו לחבק או להיפרד לשלום, הוא לא מתעניין לשלומי,
הוא מתנהג כמו ילד קטן, הוא נותן לי הרגשה כאילו כופים עליו את המערכת יחסים הזאתי.
זה לא מה שאני רוצה. אבל אני פשוט לא מסוגלת להיפרד ממנו, פעם שנייה.
זה היה סיפור מסובך, היינו יחד ונפרדתי ממנו ואחרי 4 חודשים חזרתי אליו. ועכשיו אני רוצה לברוח מזה.
אני צריכה עידוד, עזרה, שיכנוע.... משהו שייכנס לי ללב. אני כבר לא אוהבת אותו. גם לא אהבתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
HATE&LOVE