אז כן, הוא התגייס
ואמת אחרי השיחה שלנו אתמול, כל הדברים הרעים שקרו זה נשכחו.
כמובן מעולה שהוא התגייס ככה נתראה פחות והכאב יפחת...
אני עדיין אוהבת אותו אבל פשוט לא בצורה שהוא אוהב אותי, ועם זה קשה לי.
כי אני יודעת עד כמה הוא אוהב אותי, ואני פשוט לא מסוגלת להחזיר לו את אותה האהבה.
אולי הוא ימצא מישהי שתחזיר לו בדיוק את אותה האהבה שהוא צריך
כי הוא בן אדם מדהים!
טוב, אז אני כרגע קוראת ספר מדהים שנקרא אהבה, פרוזאק, סקרנות וספקנות.
האמת שלקחתי אותו בגלל השם המוזר והמשפט הראשון כבר גרם לי לא לרצות לקרוא אותו אבל המשכתי בכל זאת והתאהבתי בספר.. הוא בהחלט ספר מדהים.
ל כמו לבד.
אנחנו לא מתגעגעים לאנשים אותם אנחנו אוהבים.
אנחנו מתגעגעים לאותו חלק בתוכנו שהם לקחו איתם.
גדלתי בין תקליטים. כשאבא שלי עזב גרנו כמה חודשים עם הדודה כרמן והבן שלה גונסלו. גונסלו מבוגר ממני ב11 שנה. בהתחלה הוא ברושי דיבר איתי, אבל אני הייתי ממש מוקסמת ממנו. הוא היה נורא חתיך... נורא נורא חתיך. מדהים, באמת. לא סתם חתיך, אלא מסוג הגברים שכל הנשים אוהבות. אף אחת לא נשארת אדישה אליו. הכרתי עוד מקרה אחד כזה, רק שההוא לא היה חתיך דווקא אלא יותר נחמד. קראו לו סנטיאגו והוא היה המלצר הכי חמוד בבר שאני עובדת בו, באותו חלל טכנו וסייבר שוק שמשמש תפאורה ללילותי. אבל סנטיאגו גמר רע מאוד, ואני לא אוהבת לדבר עליו, כי זה מעציב אותי.
אז אם לחזור לתקופה שגונסלו גר בבית, אפשר לומר שבן דודי נהיה האבא השני שלי, ומהרגע הראשון היה ברור שאני אהיה בת הדודה המועדפת עליו. הודות לו למדתי לשמוע מוסיקה.
התעייפתי, את ההמשך פעם הבאה.
ביי ביי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
