לרגע חשבתי שאבדתי אותך .

הרגשתי שאני הולכת לאבד אותך .

לרגע  לא נשמתי .

אבדתי את שפיותי , את נפשי ,

לרגע אבדתי את עצמי .

לא הצלחתי לדבר יותר .

הרגשתי שאני הולכת להשתגע .

לא רציתי לצאת מהבית כי ידעתי שזה לא יגמר טוב .

נשארתי בחדר . שמתי מוסיקה , שיא הווליום ...

התנתקתי מהכל ומכולם .

בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים .

הנשמה כמעט יצאה לי יחד עם הדמעות .

בכיתי , צרחתי . .

לבדי .

לא יכולתי לשאת את הכאב הזה עוד .

לקחתי סכין , הגברתי עוד יותר את המוסיקה ,

שלא ישמעו את הכאב .

אחזתי בסכין , הדקתי אותו בחוזקה ליד ,

התחלתי להזיז אותו לאט לאט על העור . .

באתי לעשות את זה שוב רק מהר יותר .

ואת התקשרת .

כלום לא הסתדר ... עדיין היה נדמה לי שזה הולך להגמר .

נתקנו . המשכתי .

שוב התקשרת ..

שוב ככה , ושוב התקשרת .. ושוב .. ושוב .. ושוב .

את לא ידעת . אולי הרגשת ..

אבל כל פעם מחדש , הצלת אותי , כשבאתי לחתוך .

לא עשיתי את זה כי התקשרת כל פעם בזמן הזה בדיוק .

יצא שחוץ מלהוציא לעצמי קצת דם , לא היה גרוע יותר , כמו שתכננתי .

והדמעות נפלו על החתכים הקטנים ,

התערבבו עם הדם ,

שרפו אותי  . מבחוץ ומבפנים .

רציתי להעלם . רציתי למות .

ידעתי שבלעדייך אין לחיי משמעות .

הבנתי שאם את עוזבת אותי אני גם ככה בנאדם מת .

לא יכולתי לשאת את המחשבה הזאת ..

שאולי זה ייגמר .

אני לא מסוגלת לחיות בלעדייך .

אני צריכה אותך .

אל תלכי ממני , אף פעם . בבקשה . .

אני אוהבת אותך . .

אני אוהבת אותך !!!!!!!!!