נקרא לה י'. החברה הכי טובה שלי.
זאת שהייתה שם בשבילי בכל מה שעברתי וגם כשעברתי לחו"ל.
חברות נפלאה. אך מקוללת.
לא ברור למה ולא ברור על ידי מי.
אנחנו לא יכולות לנהל מערכת יחסים במקביל. מוזר? כן, גם אני חושבת.
אבל גם בתור צירוף מקרים זה די בעייתי.
שנים י' הייתה עם בחור אחד. הם נפרדו כשהכרתי את א', המיתולוגי.
נשארתי איתו 3 שנים כשבמהלכן לי' לא הייתה שום מערכת יחסים רצינית.
ואז י' הכירה את ל', המיתולוגי שלה. ואני וא' נפרדנו.
היא נשארה איתו שנתיים. ומיד אחריו הכירה בחור אחר.
ומיד אחריו אחד אחר.
במהלך כל הזמן הזה אני הייתי לבד.
לפני כמה זמן הכרתי מישהו. או יותר נכון הכרתי מחדש.
כשהכל התחיל איתו, הם רבו. כשזה נמשך, זה נמשך.
היום היא שאלה אותי אם הרגשתי אותה במהלך הימים האחרונים?
אמרתי לה שאני חולה מתה כבר 4 ימים ושזה הכי ל"הרגיש" שאני יכולה.
חבר שלה נפרד ממה.
הוא אמר שחסרה לו הזוגיות בתוך הזוגיות שלהם. מה שזה לא אומר.
עצוב לי בשבילה. באמת. וגם אותו די אהבתי.
אך אני לא יכולה להפסיק לחשוב, שהנה, עכשיו תורי.