אז לגבי פרי
היה סיפור ממש מהסרטים
קבענו לו ניתוח לאחרי שבוע מהפגישה עם הטכנאי אולטראסאונד
עשינו לו בדיקת דם כמה ימים לפני כדי לראות שהוא יכול להיכנס לניתוח ואם הוא צריך מנת דם או לא (היה מאוד אנמי)
הבדיקות יצאו ממש לא טובות בעליל
הרופא המנתח המליץ על ניתוח חירום כי היה סיכוי שהוא לא ישרוד אפילו את הלילה
רצנו איתו לטיפול נמרץ לחיות (כן כן), שם עשו לו עוד כמה בדיקות והכניסו לניתוח להוצאת הטחול.
כשהיינו בדרך חזרה הביתה הם התקשרו ואמרו שיש לו כמות טסיות דם ככ נמוכה שרוב הסיכויים שהוא ידמם על שולחן הניתוחים למוות, ויש בערך 30% שהוא ישרוד ניתוח כזה.
שאלנו אותם מה אפשר לעשות כדי להעלות לו את הטסיות
הם אמרו שאפשר להביא כלב שיתן תרומת דם אבל גם אז זה לא ישפיע משמעותית. הטסיות דם של פרי היו 10 אלף כשהממוצע הוא בין 100-150 אלף ופחות מ50 אלף לא מכניסים בכלל לניתוח.
המזל של פרי
זה שהחבר הכי טוב שלו זה הכלב של השכנים
היינו צריכים כלב מעל גיל שנה, מעל 20 קג ובריא, במקרה באדי - החבר של פרי, עונה על כל הקרטריונים.
השכנים האדירים שלנו הסכימו לבוא איתו באמצע הלילה ולהתרים ממנו דם.
פרי עבר את הניתוח וקיבל את מנת הדם לקראת סוף הניתוח, הוא יצא מהניתוח והתחיל להתעורר
המנתחת יצאה ואמרה לנו שהוא כמעט בכלל לא דימם (הזוי!)
ויום למחרת הוא כבר עמד על הרגליים, אכל ועשה צרכים כמו שצריך ויכלנו לקחת אותו הביתה
מאז הוא בהתאוששות
הוא כבר לא אנמי
קיבלנו את תוצאות הביופסיה והטחול היה שפיר משמע לא היה לו סרטן בכלל (שזה מה שנאמר לנו- שכן היה לו)
הוא לא חזר לעצמו ב100%, עדיין קצת חלש ועושה לפעמים צרכים בלי שליטה, פעם בכמה ימים משלשל 
זה כנראה כי הכבד שלו גם נפגע, אבל הוא אמור להשתקם עם הזמן, כך אנחנו מקווים.
לפחות הוא חזר לחייך, והוא חזר להנות מהחיים והוא אוהב לאכול מאוד מאוד.
אני ממש מקווה שזה קנה לו עוד הרבה זמן איתנו.
כל זה היה לפני חודש בערך
למה אני מספרת עכשיו ?
לקח זמן עד שפרי התייצב
וכי למרות שאני בתקופה בין הלחוצות בחיים
אני פשוט חייבת לפרוק דברים
ואני בלחץ
וכואב לי
ויש לי בעיה רפואית שאני מתמודדת איתה כבר 3 שנים והייתי בטוחה שאני אכתוב עליה עכשיו אבל כנראה שאני עדיין לא מסוגלת
ובא לי להיות אחרי זה
ולא מגיע לי שזה קרה לי
ולא מגיע לי לעבור את הסבל שכרוך בלטפל בזה
והלוואי שזה יעלם כלא היה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אושרי.