כינוי:
טטי =) בת: 31
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הוסף מסר | 5/2009
אבל לא תמיד עושים את מה שאוהבים..
ממשיכה מכאן ללכת,
כי הייתי פה יותר מידי זמן.
לא ידעתי מה לומר,
מה לעשות,
עכשיו אני יודעת,
אני יודעת לאן לפנות.
צובעת את הפנים בצבעים שמחים,
שלא יראו את הסימנים שהשאירו הדמעות.
את העיניים קצת קשה לצבוע מבפנים,
ולהסתיר הכל לא תמיד אפשרי.
כשחשבתי שהיית הגורל שלי,
שכלום לא יעמוד ביניינו,
הבנתי,
שהעולם עומד ביניינו,
מפריד.
כי אנחנו לא אמורים להיות.
ללכת רחוק ממך,
צעד חכם שלי.
לשכוח אותך,
עוד צעד אחד החוצה,
ממך,
מוציאה אותך,
ממני.
כבר נמאס לי לנסות,
לתקן,
לאחות את הפצעים.
אני בוחרת ללכת ממך רחוק.
הזמן ללכת,
לוותר.
כי זה לא עובד,
לי ולך.
כבר לא מתאימים,
לא שייכים,
החלקים לא מתחברים.
ואני לא אוהבת להיות זו שאומרת שלום,
אבל לא תמיד עושים מה שאוהבים,
שלום.
אני הולכת על שביל עפר,
לא ברור לאן,
הכל מטושטש מקדימה,
ואני הולכת אל הלא נודע,
אבל עם תקווה.
אני יודעת שאני אסתדר בלעדייך.
(זכויות למישהי שאני לא בידיוק בטוחה מי זו..)
כל סוף זה התחלה חדשה. הדלת שלך נסגרה, אבל הרבה חלונות היו פתוחים תמיד ונפתחו עוד המון.
ולא שזה קל, זה אפילו קצת קשה ממה שחשבתי.
אבל בתור התחלה, זה טוב.
אני כבר לא זקוקה לך כמו פעם, ואני אפילו מתחילה להתרגל לבלעדייך, אבל עם חברות שנמצאות איתי.
כבר חודש, או אולי אפילו חודשיים - תלוי איך מסתכלים על זה..ואני בסדר. אנחנו גם.
אפילו כשאומרים שאני סתם מכחישה, כי זה הרי לא הגיוני ככה.
אבל אז אני מכחישה שהם צודקים.
כי אולי קשה לי בלעדייך, אבל גם איתך היה לי קשה.
ואני יודעת שיכול להיות טוב עם מישהו אחר, או אפילו לבד.
ואני כנראה מעדיפה לבד, כי בנתיים אני לא מוצאת מישהו כמוך, טוב כמוך, שאני כ"כ ירצה להיות איתו. איתו וכבר לא איתך.
מישהו בסגנון שלך, כי משהו אחר זה כבר לא הטעם שלי, או שפשוט אתה היית הטעם שלי, ומישהו אחר כבר לא יהיה[?]
ואולי אני סתם חושבת על זה יותר מידי, ואתה בכלל לא נזכר.
וכמה שאני מתגעגעת אלייך, זה סתם כי היה בנינו משהו וזה חסר, אבל יותר אני מתגעגעת למי שחשבתי שאתה.
ועצוב לי עם כל זה, אבל ככה זה.
זה לא מפריע לי לשמור איתך על קשר, אבל זה גרם לי להבין כמה דברים.
ואולי זו עוד אחת מהפעמים שאני אומרת שאני ממשיכה בלעדייך, והכי טוב ככה - לשנינו.
שאני אומרת שכבר לא אכפת לי ממך, חוץ מזה שאתה ידיד שלי.
ועוד תקופה מסויימת אני אסתכל על זה ואכחיש שאני כתבתי את זה,
ובסוף אנחנו אולי עוד נחזור, ואני אצא מטומטמת.
וכל מה שאמרתי, כל מה שאני חושבת ומעדיפה לא שווה כלום.
אבל ככה זה בחיים, מתישהו אני אלמד מהטעות שאני מבינה שאני חוזרת עלייה, אבל בנתים כנראה אין לי מספיק כוחות כדי להלחם בזה - בך.
"הוא יכול לעוף לבחורה אחרת, לבלות ולאהוב..
אבל בחיים הוא לא ישכח, מי זאת שלימדה אותו לעוף.."
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
