נכנעתי,
נכענתי לך כי אתה כבר אבוד.
ניסיתי הכל,להחזיר אותך אליך למוטב שהייתה בו לעצמך,ושום דבר לא עזר.
אתה קבור כבר עמוק בתוך האדמה.מה שאתה לא מבין כמה שזה פוגע באנשים שמסביבך בי והכי חשוב בך.
אתה לא מרגיש את זה עכשיו,אבל עוד כמה שנים טובות יפול לך האסימון ואתה תבין כמה שאתה טועה,כמה שהייתה צריך לפתוח את האוזניים ואת הלב ולהקישב כי תכלס, אני לא חושבת שיהיה לך מישהו בעולם שיהיה לו אכפת יותר מימני,כי אתה באמת שקשה לי לתאר אותך מה הערך שלך אצלי,אתה הכל בישבילי פשוט הכל,כבר נמאס לי לחזור על עצמי כלכך הרבה בישביל שתבין את זה שזה לא צחוק בעיניי,אבל אתה,עליך פשוט לא הייתי מאמינה שאתה תגיע לשלב כזה בחיים שלך
עליך שאתה המלאך שהיה שומר עלי הפכתה ליהיות השטן שגורם לי ליבכות כל הזמן והדמעות שחונקות אותי לא מפסיקות לרדת כל הזמן,והכל ביגללך שאתה עושה לי רע,אני כבר כמה חודשים אארוכים כבר לא יושנת,לא אוכלת לא חייה וזה הכל ביגללך בגלל המצב שלך שגרם למצב שלנו,זה ממש לא אני,אני נישארתי כמו שאני אפילו טיפה הישתנתי למענך,אבל אתה?
איך?! אלוהים! איך בןאדם שחיי עם רגשות יכול להפוך שכזה דבר,שלא פותח את העיניים ואת הלב ולא רואה שגם אני כאן 24 שעות מאחוריו מחכה שיתקשר שיחשוב עלי ליפעמים וסובלת כל יום מחדש.
החיים שלי כבר לא שווים כלום פשוט כלכך לא שווים אתה הרסת אותם.
אני כבר לא מחייכת