:] Ofiri That's Me [:

מי היהה מאמין שיגיע היום שבו אזכר בבלוג הישן נושן שלי שכתבתי בו רק 3 פעמים

נראלי..

אז איך הכל התחיל.. נמנמנמ

היה לי השבוע טיול שנתי ונזכרתי איך בטיול שנתי לפני 4 שנים אני ועוד 2 חברות עבדנו על יחד אחד ואמרנו לו שעטיפה של פד זה עטיפה של מסטיק

(כן פעם זה היה מצחיק).. ואז רציתי להזכר עוד ועוד ועוווווווווד ומצאתי את הבלוג של חברה שלי שחיפשתי אותו שעותתתתתתת

ואז אמרתי לעצמי..רק רגע.. גם לי היה בלוגגגגגגגגגג והתחלתי לחפש אותו

והנה הוא!

מצאתי!

אני מרגישה מלכה שמצאתי אותו

וגם קצת טיפשה...כאילו פאק עברו איזה 5 -4 שנים!

טוב אז מה פספסנו..אממ

אני גדולה עכשיו:D

רבתי עם 2 חברות שאחת מהן זאת הייתה החברה הכי טובה שלי (יש לי דמעות בעיינים..כן..) וזה ממש עצוב כי באמת שהפעם זה מרגיש כאילו לא יודעת..

זה לא אותו דבר.. באמת גדלנו אני גרה פה..היא שם.. דברים השתנו.. הקטע הוא שלי ממש איכפת מזה..ולא נראה כאילו לא אכפת..מה שגורים לזה להיות יותר עצוב..בשבילי..

וזהו..ככול שיותר גדלים ככה יש יותר לשפוך...ובאמת שמזמן לא יצא לי לעשות את זה..ואני לא רואה מישהו שיש לי לעשות איתו את זה..

וזהו..עכשיו אני בהתלבטות אם לעבור כיתה או לא.. ערכתי השוואה בין הכיתות ובאמת שהכיתה שלי נראית הכי טובה

אז למה הם עדיין מנייאיקים אע?..

כנראה שאפפעם זה לא יהיה אותו דבר..כמו פעם.. שהיה טוב..הייתי אני..מצחיקה..חכמה..נחמדה..ובאמת בלי להשוויץ

היו לי חברים. 

חברים שבאמת הבינו אותי שבאמת היו כמו שאני הייתי.

מצחיקים נחמדים זורמים

כאלה שאין פה. הכל פה כל כך שונה יש רק מקובלים ונספחים. ואחרי כל כך הרבה זמן שאני פה אני עדיין באותו מקום "החדשה"

ואלי זה הזמן שמשנה.. אולי זה הגיל..אבל עדדיין.. העבר רק יותר ויותר מכאיב..

וחבל שהבנתי את זה רק עכשיו..אחרי טיול שנתי שכולם נהנו ואני הרגשתי פספוס אחד גדול..

ועכשיו זה מאוחר מדי לשינוי.. וזה מה שמעציב..

כלכ כך הרבה דיבורים ואין מעשים.

וזהו...סתם הייתי צריכה לפרוק.. גם אם פחד לא יקרא\ יגיב\ יתייחס.. היה שווה להזכר שוב בפעם..

להכנס להיסטריה המטורפת של הבלוגים.. לחזור להיות ילדה קטנה קטנונית שרוצה רק לשמח אנשים. רק שהפעם זה נראה כאילו אפחד לא מקשיב.

אבל לא יודעת..בכל זאת זה שונה..

בכל זאת אני לא מהחננות..ואפילו אמרו לי כמה פעמים שאני יפה..

אז למה אני מרגישה ככה?..

יש לי מלא חברים

אבל כנראה שהם לא מספקים אותי.. אולי זה אגואיסטיות או אולי זה סיפוק עצמי..

מה זה משנה..זה עושה לי רע.. וחייבים להשתנות

השאלה איך?!

איך עושים את זה?!

זה מעצבן!

מה אני עושה לא טוב?! מה מה!? זאת אשמתי שאני לא נמשכת לריח של חרא של פרות?!

שאני לא רגילה לשבת על נמלים?!

גם פה יש פאקצות..אבל כאילו זה זן שונה..

ואחרי הרבה הרבה שנים שאני נמצאת פה ..נראלי שסוף סוך הבנתי..

שבקטעים האלה..

זאת לא אני הבעיה!

זה הם!

הם כל כך מפונקים שתקועים בעצמם..וגם האלה שהם הכי לא..הם כן..כי זה עדיין לא אותו דבר..

וזה מרגיז לדעת שבגלל זה אתה נדפק.

מצד אחד אומרים לך שאתה הבנאדם הכי מגניב בעולם ומצד שני אתה הכי מבודד ונעלם.

וגם אניחושבת על העתיד..זה פיספוס של החיים..כולם אומרים שהילדות והתבגרות זה השלב הכי הכי..

ורק אני נדפקתי..

צד אחד חושב שנאי מגניבה וזה.. צד שני לא מעניין אותו כלום..ואם יש כאלה שחושבים ככה גם..אז עדיין.. זה לא מה שמעודד אותך..כי זה לא שאתה..

זה לא מי שאתה רגיל להיות..לעשות..

וכמה שאני חוזרת על אותם דברים ואומרת 324908249382 פעם אותו דבר

זה רק כי זה מרגיש נורא

ובאמת לא כיף להיות במצב הזה..

אוף נו..

בכל זאת יש לי חברות מדהיימות שגם איתם יש לי מחלוקות וזה..אבל עדיין זה גם משהו..

וכמה שאני מנסה ולא מצליחה..לא יודעת אולי הכל לטובה..

טוב  אז נקווה שפעם הבאה נזכר בבלוג..אולי יהיה יותר טוב..:P

שיהיה לכם לילה להיט..:}

(וכן..חייבים לשפץ את הבלוג..גדלנו..מי שמעוניין לעזור..בכיף:)