" כי זה האור שבעיינך שמקרב אותי אלייך,
כי זה הטעם שנשאר מלחבק אותך. "
הלוואי וכל זה כבר לא היה קורה.
ושהייתי שוכחת ממך.
אפילו שאני בקושי מכירה אותך.
אתמול אחרי הצהריים ככה חזרנו כל השכבה מ"שבוע עבודה". מן מחויבות אישית כזו.
אז יצאתי בנימה ממש ממש פסימית, שהולך להיות הכי הכי גרוע בעולם.
אבל לאט לאט במהלך החמישה ימים האלו נהיה לי הכי כיף בארץ.
נסענו לעבוד כל השכבה בחוה אקולוגית ליד מודיעין, בסביבת ירושליים.
החוה הייתה מזויעה, וכמוה גם השירותים והמקלחת.
השירותים בכלל היו שירותים אקולוגיים, משמעם- בור, שעליו שמו ביתן קטן שהוא השירותים,
עם אסלה. מה שאומר שכשהשתינו פנימה\ עשו קקי,
לא שמעו כמעט את ה"פלופ" הזה שהוא פוגע במשהו. וזה היה הזוי בהחלט.
המקלחת, הייתה פתוחה לארווה של חמורים, שלא הפסיקו לנעור כל היום.
היו מים חמים ברוך השם, אבל בואו נגיד ככה, שלהתקלח מול חמורים- זה לא כ"כ כיף.
אבל אחרי שמדברים על הדברים הלא כ"כ נחמדים שהיו שם, באו נגיע לדברים הכייפים שהיו.
ברוב הימים האוכל היה סבבה, להתפלח מהעבודה בבוקר ובצהריים היה כיף,
ללכת למטבח ולבשל לכולם אוכל בלי שאתה בצוות מטבח, היה מצחיק XD
[פלוס זה שענוקי הילד הכי מצחיק בארץ], ואפילו בערב, שהיה קור כלבים, היה הכי כיף בעולם.
נהנתי מהכל, ואת השכבה שלי אני הכי אוהבת בעולם. אחד אחד שם.
- - -
השתנתי בטירוף בטיול הזה. בהכל.
בגישה שלי לאנשים, בגישה שלי לבית, בגישה שלי אלייך.
הבנתי בעצמי משהו שאני מרגישה. משהו חזק. בטירוף.
שאולי אני מרגישה אותו מלפני חודשיים וחצי כבר.
אז, זה היה פשוט הרבה יותר חלש.
,You don't listen to my scream
.to my feeling
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
