תמיד אחרי תקופה ארוכה שאני לא כותבת כאן אני מנסה לסכם לעצמי בראש למה חזרתי,
מה השתנה מהפעם האחרונה שכתבתי.
לא מבחינת הדברים שקרו, מבחינת התפיסה שלי.מבחינת מה שקורה בראש שלי.
אף פעם לא יכולתי להסתכל אחורה ולהגיד שהיה לי טוב
אבל אני יכולה להגיד שלמרות כל הכאב שעבר עליי אני בן אדם טוב יותר עכשיו.
אני מרגישה,אני חיה,אני נושמת וחווה את החיים
גם אם האכזבה תמיד באופק
גם אם החרא צף כל כמה זמן
זה כל כך הרבה יותר טוב מכלום.
בזמן שהוא היה
הוא לא היה הדבר הכי מזהיר שקרה לי
לא התאהבתי בו תוך שבוע
ולא הכרתי אותו כל כך טוב
אבל דבר אחד משמעותי קרה
התאהבתי באהבה.
בהתרגשות,בדפיקות הלב בכיף הזה שממלא את כל הגוף
כמו סם טבעי שפשוט גורם לך להרגיש כאילו אתה מעופף כל היום
ולחייך כמות פעמים מטורפת.
עכשיו שזה נגמר ההפסד לא כל כך גדול
אבל לסכן את הרגשות שלך ולקפוץ למים
זה תמיד מפחיד
אז עכשיו אני מענה את עצמי לחינם
כי זאת הייתה עוד חוויה שאני אזכור בעתיד
אבל אני לא יכולה להשתלט על המחשבות שלי
ששטות כל הזמן אליו ולסיבה שהוא החליט לא לענות לי
להתעלם באדישות מההזדמנות השנייה שנתתי לו
ולהשאיר אותי ככה בחושך של אי ידיעה
אדישות הורגת אותי,זה העונש הכי גדול שיכולים לתת לי.
עכשיו אני רעבה לעוד
כל כך
זה החלק הבעייתי באהבה
היא ממכרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: