עדיין ילדה קטנה שחוקרת את העולם הגדול...

אני רוצה לחיות בעולם אחר...

שהכל שונה...

שלא צריך לאהוב מישהו כדי לחבק אותו...

שלא צריך אהבה בכלל...

היא רק הורסת..

האהבה מוציאה מאנשים דברים שהם-לא.

האהבה גורמת לאנשים (גם שמחה אני לא אכחיש..במקרים נדירים..)אבל גם דיכאונות...אכזבות...קנאה...עצב...

למה צריך את זה?.....

אני מפחדת להתאהב שוב...

אני מפחדת להיות מישהי שהיא לא אני...

אני מפחדת להיות בדיכאון...

מפחדת להתאכזב....

(מאוד)מפחדת לקנא....

מפחדת להיות עצובה שוב...

מצד שני..(לא מבינה איך..)אני רוצה חבר..

אני רוצה לדעת שיש מישהו שאוהב אותי...

אני רוצה להרגיש שאני מיוחדת למישהו...

אני רוצה לדעת שיש לי עם לדבר כשהכל קשה...

אני רוצה להרגיש שגם אם כולם יתרחקו ממני..תמיד יהיה את האחד

שיבוא ויהיה לידי.

אני כבר לא יודעת מה עדיף..

מצד אחד בלי אהבה הכל נראה אפשרי פתאום...

מצד שני..עם אהבה...הכל נשאר אותו הדבר...

אני לא רוצה שישאר אותו דבר...

אני רוצה אהבה.אבל גם שינוי..!..

אני אשתנה.

שוב ושוב ושוב...

וכמה פעמים שידרשו..

עד שאני אגיע למצב שטוב לי...

עד שאני אוכל להרגיש טוב עם עצמי...

עד שאני אוכל לדבר גם על עצמי ולא רק על אחרים.

או לפחות עד שאני אוכל לכתוב כאן על עצמי בלי לקוות בלב

 "בבקשה שאף אחד לא יקרא את זה"

 "אולי הם שכחו את הכתובת"

"או שכחו שהבלוג קיים"

אז בינתיים ננסה לשכוח מאהבה חסרת סיכוי (שע"פ המצב כנראה לא תבוא לעולם..)

וננסה לשכוח מכל הבעיות..(או לפחות להדחיק לפינות חשוכות..)

וככה..אולי..

יהיה יותר טוב..

יובל- שמקווה להשתנות עד כדי כך..שלא תרצה חבר..