פרק 6
רק שתדעו שאני שמה פרק כדאי לתת לכם הזדמנות-ל=ה=ג=י=ב!!!!!! ת-ג-י-ב-ו!!! ואם לא-כנראה שאני לא שמה פרקים יותר וישמצב שאני סוגרת ת'בלוג.
פרק 6
הגרון שלה היה פחות אדום.
היא שמה את ידה על מצחה והוא היה פחות חם,אבל עדיין חמים יותר מהרגיל.
"יופי... מזל.. היום החזרות."
היא התמתחה
"כמה שהתגעגעתי לשיר... להלהלהללה נהנהנה להנהנלהנה שלהלהלהלה..."
"בוקר טוב." אמה קמה ופיהקה.
"בוקר מעולה."
"הו, אני רואה שאת מרגישה יותר טוב."
"כן.. אני הולכת לבצפר היום. אני חייבת! פעם ראשונה שאני רוצה ללכת לבצפר... מוזר..."
"טוב,אני יוצאת לעבודה ואני כבר דיי מאחרת,אתמול חיפשתי בכל הבית את המכנסיים השחורים האלה שלך,הענקיים האלה.."
"הם לא ענקיים. הם קצת גדולים,אבל זה נראה טוב.."
"טוב,יאללה. אני צריכה להתכונן,תתכונני גם את,ותכיני לך ארוחת בוקר כי אני לא אספיק."
"טוב..."
הילארי התמתחה שוב,פיהקה,והלכה לשטוף פנים.
היא הסתכלה במראה על עצמה.
היה נדמה כאילו עין אחת גדולה יותר מהשנייה,השיער היה מפוזר,והיא נראתה כמו פוזלת שקיבלה מכת חשמל.
"כמה נורא אני נראית,אלוהים..." היא שטפה את הפנים וצחצחה שיניים.
היא הסתכלה על עצמה במראה וחייכה.
היא המשיכה לחייך.
היא התחילה לעשות פרצופים למראה ולהוציא לשון.
"הכל בסדר פה..?" אמא שלה עמדה בפתח האמבטיה והסתכלה עליה כאילו היא ראתה משוגע רץ בבוקסר עם ציורים של ברווזונים.
"אממ.. כן.. הכל.. בסדר.." היא חייכה חיוך מתחמק ומבוייש.
"טוב,אני רק לובשת נעליים ויוצאת."
"אחלה.."
היא יצאה מהאמבטיה,נתנה לאמה נשיקה והלכה להתלבש.
היא לקחה את המכנסיים השחורים שלה,חולצת בצפר שחורה וסווצ'ר אדום של בצפר.
בזמן שהיא התלבשה היא שרה את Scream של טוקיו.
היא זמזמה לעצמה כמה שירים כשהיא לבשה את הגרביים והנעליים,ולקחה את התיק.
היא הכינה לה כריך עם גבינה ויצאה מהבית.
היא ירדה למטה וראתה את איימי עומדת ליד הבית שלה ומחכה לה.
"היי..."
"היי."
"מקורה?"
"מעולה. ואיתך?"
"ככה,כמו תמיד"
"איפה אריאל?"
"כבר מתגעגעת?"
"ממ.. כן..." היא חייכה חיוך קטן והסמיקה.
"הוו.. איזו חמודה.."
"אני רוצה לשיר...בחזרות..."
"אההה..!!! היום החזרות!!!"
"כן,סתומה,למה נראלך כל המצברוח הזה?!"
"בגלל אריאל?!"
"גם,וגם בגלל שלא לומדים כמעט היום,וששרים!"
"את שרה,אני מנגנת ורוקדת."
"אני יודעת.. אבל איך תספיקי ללכת לשתי החזרות?"
"כנראה שאני לא אלמד בכלל.." היא חייכה חיוך ממזרי.
"כלבה.."
"זאת אני."
הן המשיכו ללכת וראו את אריאל הולך מקדימה.
"בואי נבהיל אותו." אמרה איימי.
"בשביל מה?!"
"ששש.. תלחשי!"
"נו,אבל למה?" היא לחשה.
"בשביל הכיף."
"אני לא יודעת..."
"את יודעת,יאללה."
"טוב.."
הן התקרבו אליו וצעקו ביחד:"בוווווווווווווווווווווווו!!!!!!!"
"אהה!!!!!!!" אריאל נבהל וקפץ.
"אל תעשו את זה יותר בחיים שלכן!"
"זה היה רעיון שלה..." הילארי הצביעה על איימי והפילה עליה את האשמה.
"צפוי..."הוא אמר.
"חחחה... איך הוא נבהל..." איימי לא הפסיקה לצחוק.
"נו,אז מה קורה?" הילארי שאלה ונישקה את אריאל.
"עכשיו יותר טוב..." הוא ענה.
"מה איתך?"
"מצויין! אני כבר מחכה לחזרות..."
"החזרות!!!!!!" אריאל נבהל.
"מה,אני היחידה שזוכרת?!"
"כנראה..."אמרה איימי.
"שכחתי את הגיטרה,פאק..." הוא אמר.
"יש את שלי...במקרה הבאתי אותה כי רציתי להראות אותה למישו מהכיתה" אמרה איימי.
"אבל אנחנו לא יכולים להשתמש באותה גיטרה!"
"נכון..." איימי אמרה.
"בעיה שלכם... אני מסודרת" היא חייכה חיוך שגרם לאיימי ואריאל להתעצבן.
"את יודעת שאת מעצבנת?!" אמרה איימי.
"הפעם היא צודקת!"
"מה לעשות... הייתם צריכים לחשוב על זה... כנראה זה לא חשוב לכם כמו לי..."
"אההא" הם אמרו ביחד.
הם המשיכו ללכת והגיעו לבצפר.
החזרות עברו על הילארי בכיף,והיא בלטה בקול שלה,שהיה יפה במיוחד.
אבל איימי ואריאל לא יידעו מה לעשות.
הם שכחו איזה שירים צריך לנגן,ועל מה צריך להתאמן,או עם מי צריך להתאמן,ולאריאל לא הייתה הגיטרה שלו. בריקוד,איימי רקדה יפה,ובחרו בה להיות בשורה הראשונה ולרקוד היפ הופ בזמן שכל שאר הבנות שרוקדות,עומדות מסביב במן חצי מעגל.
*בדרך מהבצפר*
"יום מעצבן,אבל היה בסדר..." איימי הייתה הראשונה שאמרה משו.
"היה חרא..." אריאל הוסיף ואמר.
"היה אחלה!" הילארי קפצה ואמרה.
איימי ואריאל הסתכלו אחד על השנייה ואמרו ביחד:"איך היה לך כיף?!?!?!"
"היה לי כיף.. פשוט ככה. בסך הכל למדנו ספורט ואנגלית,והיה לי ממש כיף בחזרות"
"הא?!" איימי ואריאל אמרו כשהם מסתכלים על הילארי,נדהמים. כי היא הייתה זאת שתמיד התלוננה שהבצפר משעמם ומציק,ומטומטם,וכו'...
"אני לא מאמינה שאמרת את זה..." אמרה איימי.
"גמאני לא..." אמר אריאל.
*משו קטן*
(כדי שלא תחשבו שאני סתומה,אני יודעת שאריאל אמור להיות בכיתה י',אבל גם לו יש את הטקס שיש לכיתות ט',והם עושים את החזרות ביחד. זהו.)
"תאמינו..."היא אמרה.
אריאל הגיע לבית שלו,ואיימי לשלה,והילארי לשלה.
עבר חודש,הקשר בין הילארי ואריאל הלך וגבר,והם היו מאוהבים מתמיד,למרות שלהילארי היו רגשות חזקים מאוד לביל,אבל היא לא אמרה כלום לאריאל בקשר לזה,כי היא גם ככה לא חשבה שתפגוש את ביל אי פעם. איימי הייתה לבד,והייתה מאוהבת קשות בטום,(טום קאוליץ).
החיים היו נורמאליים,בלי שום שינויים מיוחדים.
בוקר אחד אריאל קם וראה את אמו ואביו מדברים על משו בסלון.
הוא שמע את הקולות שלהם בוקעים מן הסלון:
"אנחנו לא יכולים... המצב שלנו לא משו..." אמו אמרה.
"אבל אנחנו לא יכולים לעשות לו את זה! הוא נולד פה וזה יהיה לו קשה" אביו אמר.
"אבל יהיה לו יותר קשה אם לא יהיה לנו כסף,ובית,ואוכל!"
"אני לא יודע מה להגיד לך... עד שסופסוף ישלו גם חברה,והוא יהיה מבואס..."
"אני יודעת,אבל אין מה לעשות..."
אריאל לא הבין על מה הם מדברים,אבל הוא הבין שמדברים עליו.
הוא נכנס לסלון כאילו לא שמע כלום,"בוקר טוב,אמא,אבא.."
"בוקר טוב.." אמרו הוריו ביחד.
השתרר שקט בסלון.
אריאל פנה לכיוון המטבח והכין לו ארוחת בוקר. השעה הייתה7:10 בבוקר.
הוא לקח את האוכל ושם אותו בתיק.
הוריו הסתכלו אחד על השנייה.
הוא שטף את הפנים,ועשה קוצים בשיער.
הלב שלו דפק כשהוא התקרב לסלון. כאילו הוריו הולכים לדווח לו על הדבר הכי נורא שיכול להיות.
הוא הלך מהר ככל האפשר ויצא מהבית.
הוא רץ במדרגות והתחיל ללכת.
הילארי קמה,והרגישה מצויין. כבר לא כאב לה הגרון בכלל,ולא היה לה חום.
היא קמה כמו בכל יום רגיל,הכינה ארוחת בוקר,התלבשה,שטפה פנים,לקחה את התיק,אמרה "ביי" לאמה,ויצאה מהבית.
בדרך היא פגשה את איימי.
הן הלכו ביחד.
"הוייי... אין היום חזרות,נכון?!" איימי אמרה ישר כששתיהן נפגשו.
"בבוקר לא,אבל יש לנו חזרות אחרי הצהריים,ובערב. משעה 4 עד השעה 8.
"יופי...דווקא בערב! לא יכלו לעשות את זה על יום לימודים?!"
"כנראה שלא..."
הן המשיכו ללכת וראו את אריאל הולך במהירות לכיוון בית הספר.
הן רצו אליו.
"מה קרה? למה אתה רץ!?" אמרה איימי.
"או,היי,לא ראיתי אתכן."הוא ענה.
הילארי נישקה אותו בשפתיים ואיימי נישקה אותו בלחי.
"אז.. לאן אתה ממהר?" שאלה איימי.
"לשומקום"
"אז למה הלכת כל כך מהר?"
"סתם..." הוא ענה,ושיקר.
הילארי הלכה לידו ולא אמרה כלום. היא ידעה שמשו עובר עליו,אבל היא העדיפה שהוא יספר לה,אם הוא רוצה,ואם לא,אז היא לא תלחץ עליו.
בדרך היה שקט. רק איימי דברה.
הילארי ואריאל שתקו כאילו לא היו שם,הולכים אחד ליד השנייה.
איימי צחקה מהבדיחה שסיפרה,וראתה שאריאל והילארי לא צוחקים,ונמצאים כאילו בעולם אחר. היא נפנפה מול העיניים שלהם.
אריאל התעורר מהבועה שלו,"מה? מה את רוצה?"
"שתעורר!" היא ענתה.
הילארי לא הצליחה 'להתעורר' מהבועה שלה. רצו לה הרבה מחשבות בראש.
איימי נפנפה לה שוב מול העיניים.
זה לא עזר.
היא צעקה:"הילארי!!"
הילארי 'התעוררה'. "מה?"
"עמה! איפה את? את נמצאת פה בכלל?!"
"כן,פשוט... חשבתי על משו.."
"טוב,אנחנו-נדבר אחר כך..." היא אמרה להילארי באוזן.
הם המשיכו ללכת והגיעו לבצפר.
במשך השיעורים,לאריאל רצו בראש המשפטים שאמרו הוריו,"אנחנו לא יכולים לעשות לו את זה...","יהיה לו קשה יותר אם לא יהיה לנו כסף,ובית,ואוכל..."
הקולות הדהדו בראשו.
המורה לתנ"ך קטעה את מחשבותיו,"מר אריאל הנכבד,אולי תספר לנו באיזה עולם אתה?" אריאל היה מהופנט,ולא שם לב למה שהמורה אמרה לו.
"אריאל? סליחה,אריאל!" אריאל שמע את המורה צועקת עליו והסתכל עליה,לא יודע מה להגיד או לעשות. "יופי. עכשיו כשהתעוררת,ספר לנו איפה היית?"
"אממ.. נראלי ש...בכיתה?!" הוא אמר,כשהוא לא יודע מה עוד להגיד,מרים גבה. "לא נראה לי שהיית בכיתה,אז נדבר אחרי השיעור. עכשיו,תנסה להתרכז בפרק י"ב,כי אני אשאל אותך שאלות!"
אריאל נכנס עמוק עמוק ככל שיכל 'בתוך' הכיסא,וכמעט שנפל ממנו.
הוא עשה את עצמו מקשיב והמשיך לחשוב,מבלי שהמורה תשים לב.
איימי והילארי יצאו להפסקה,ושמעו מוזיקה.
כשההפסקה נגמרה,הן עלו לאולם ספורט. הן שיחקו מחניים מול כיתות י'.
הן לא הבינו למה אריאל לא מגיע.
אריאל יצא מהכיתה עם כל שאר התלמידים.
הוא ניסה להתחמק,אבל המורה עצרה אותו.
"תגיד לי,אריאל. מה עבר עלייך היום?"
"כלום"
"אההא,כלום."
אריאל ראה את המורה כותבת ביומן שלה את הדברים שאמר,הוא ראה אותה כותבת:"מכחיש,ואומר שלא קרה כלום."
ומייד אחר כך אמר:"אני לא מכחיש! לא קרה כלום!"
המורה הסתכלה עליו בצורה מוזרה והרחיקה ממנו את היומן שלה.
"סליחה.." הוא אמר. -"אבל באמת,לא קרה כלום!" הוא ישר הוסיף ואמר.
"אוקיי,עכשיו אני רוצה להבין למה אתה חולם"
"אני חולם..על..על..חברה שלי.." הוא הכחיש.
"אתה בטוח? כי לכולם יש חברה,אבל הם לא במצב שלך.. שכל השיעור אתה מעופף. מה,רבת איתה?"
"לא,לא.. פשוט.. אני פוחד להיפרד ממנה,וזה קצת אישי.."
המורה הקשיבה בהתעניינות:"לא,אתה יכול לספר לי.."
"לא,פשוט.. אני ממש אוהב אותה,וזהו.."
"מה,אתה כל כך אוהב אותה שאתה חושב עליה כל היום.."
"כנראה שכן.." הוא אמר וקם מהכיסא.
"לא אמרתי שאתה יכול ללכת" היא אמרה.
"אני יכול ללכת עכשיו?"
"עכשיו כן."
אריאל רץ מהר ככל שיכל,ובא לאולם ספורט.
"וואו,למה התעכבת?" אמרו החברים שלו מהכיתה.
"סתם,המורה חפרה לי..."
"אחלה...אתה בא לשחק כדורגל?"
"לא,אני אשאר פה.."
אריאל ישב ובהה ברצפה.
הוא ישב ובהה כל כך הרבה,שיכל לדעת איך גופם של הנמלים בנוי,בעל פה.
הוא שמע צעדים מתקרבים אליו.
****************************************************************************
זהו,ולסוף,משו יפה =] :
(חח את הלב הזה בת דודה שלי דחפה... חחח אבל היא גם עשתה את החתימה...><)
אם לא עלתה התמונה,לא נורא...><
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
