זה מה יש..וזהו זה !

נכון, זה לא מצב שרגילים להיות בו, יש להפנים ולהתחיל לחשוב מעט אחרת... "כבר שלושה ימים שלא עישנתי ונשארתי בחיים"...

זו אחת הרציניות שבהן...

בקיצור כמה ארוחות בי"ח עוד יומיים וקדימה לצינטור. דבר מדהים,  לחריר קטן מעל לכף היד הימנית (בפעם הראשונה) מכניסים משפך פלסטיק "פיצי" ודרכו משחילים סיב או צינורית דקה מה שלא יהיה תוך שניות ספורות ע"י ניווט עדין, את ההתקדמות רואים על מסך טלוויזיה(מוניטור) ואוטוטו נראה את הלב ומצב כלי הדם שלו...אלה מה? פעם ראשונה אמרתי כבר? אז כן. את הפעם הזאת עשתה ד"ר מתלמדת מרומניה שהיתה נחמדה אך בדיוק בשלב ה- אוטוטו...עשתה איזו תנועה שגויה וכאילו הפכה הצינורית התקועה בי לענף דק של שיח ורדים ונהמת הכאב ש"שלפתי" הקפיצה את הדוקטורה אחורה. מיד נטל את הפיקוד הרופא המנחה שלה, ד"ר אכרם(אגב בסורוקה הוא נחשב למיספר אחד בעסק) וביסורים לא נוראיים אך בכלל לא מבוטלים שלף את ה"צנטר" ותוך מלמולי סליחה והתנצלות שחרר אותי חזרה למחלקה.

   נו... למחרת חזרנו על התהליך והפעם ביד שמאל ובלי מתלמדים ואין מה לאמר תוך עשר דקות בערך גם חוררתי גם צונטרתי גם ראיתי את ליבי היפה ואת שני העורקים המובילים אליו, סתומים! 90 ו-95 אחוז. ידידי זמזם לי הרופא במצב זה ..לא בלון, לא קפיץ ולא בטיח! פשוט ניתוח..וואאוו !

כמעט חמישה ימים לתורי ובימים האלה אני מבקש ומקבל גישה למחשב ומצליח ללמוד מעט על מה שנהוג ועל שיטות שונות בסוף ערב הניתוח עוברים למח' ניתוחי חזה שיחה עם ד" גידי סהר (מלאך אמיתי ואיש מקצוע מהשורה הראשונה בעולם, קיבל את ניהול המחלקה שלושה ימים קודם..)ובבוקר שלמחרת אני כבר בצום ומחכה לתורי..

     בסביבות שלוש אחר הצהריים מוצא אותי סניטר חדר הניתוח במסדרון (עם המשפחה) ומאיץ בי "יא פושע" .. מיד להתלבש ולעלות על האלונקה כי הנה אנחנו כבר באיחור...הו        שכחתי לספר....... בבוקר קילחה אותי אחות ועזרה לי להשתמש במשחה מוזרה והתוצאה ...........אני כרגע חלק משערות בכל גופי, פרט לראש! חלק. כמו תחת של תינוק.

     כך או כך, שלום לכולם ולהתראות מחר בחדר התאוששות.

העניין פשוט מדהים, תוך פחות מחצי שעה תקעו בי, חיברו לי צינורות וחוטים לצרכים שונים ואני בחדר ניתוח "קופא מקור" שואל נו?????מתי יגיעו הרופאים וזה מה שאני זוכר.. נרדמתי.

באחת עשרה בלילה נדמה היה לי שאני שומע קולות ובין השאר קול גברי שהסביר משהוא משך לי ציור אחד מהחזה ולחץ עם האגודל הרגשתי שהוא כמעט מגיע לעמוד השדרה... אבל נרדמתי שוב והתעוררתי בבוקר ליומיים כואבים (לא נורא) וכבר העבירו אותי למח' עצמה.

אמיתי! חברים! אמיתי!! בשלישי אחה"צ ניתוח מעקפים.(ניסור עצם החזה, חיבור למכונת לב-ריאות. כריתת שני עורקים מהראות והשתלתם כצנרת הספקת דם חדשה ללב, סגירה של כל העסק ותפירה בסיכות) וביום חמישי בעשר בבוקר אני במקלחת כשאביבה

(האחות האהובה עלי...)עוזרת לי ופשוט מתקלח!

ביום א' חמישה ימים לאחר הסיפור. ואני בבית.  פשוט מדהים.

     נכון שההחלמה איטית יותר ולפעמים גם כואבת אך יש להודות שאחרי כחדשיים הטכנולוגיה הרפואית המדהימה הזאת ומזלי הטוב גם כן,,ואני חזרה בעבודה, כאילו כלום לא קרה...ואז לאחר כחדשיים נוספים, החלטתי לנסוע לניו זילנד ! מעין טיול שחרור שבזמני....לא היה נהוג ועכשיו זה , מה זה התאים לי..

אז התחלתי בהכנות..

ככה סתם ,שישי בערב עקצוץ מוזר בהרגשת הבליעה, קצת זעה לא מוסברת וסחרחורת שמשכיבה אותי על ספסל על יד הפרגולה בה ישבתי עם חברים, אפשר לקום ולשכוח אך איזשהו "הד" של כאבון לא מוסבר בחזה...ואני בדרך לחדר מיון.

      אמת ,זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לי, בשנה הקודמת זה קרה וקרה אך לאחר בדיקות (ואנטיביוטיקה אינטנסיבית)...

מת! ה הליקובקטר, חיידק שגורם לאולקוס, ומאז שכחתי ממנו ומהכינוי שקיבל ה"הליקופטר".

כך או אחרת, שיגרת המיון ואח"כ המתנה לתשובה על בדיקת הדם, השעה כבר ארבע לפנות בוקר ומציעים לי ל"נמנם" במחלקה הפנימית כי זה לוקח כמה שעות וצריך לעשות בדיקה נוספת לאחר שמונה שעות (ככה זה בחשש להתקף לב..).

הלכתי לישון במחלקה התעוררתי לבדיקת הדם הנוספת והתעוררתי שוב.........עם שלושה פרצופים מעלי    רציניים ומודיעים....אל תזוז! היה לך התקף לב, אתה עובר לטיפול נמרץ !! נו.....מה הייתם אומרים? אני פשוט לא יכולתי להתאפק ופרצתי בצחוק שנפסק רק לאחר שהייתי "רתום למוניטור בתוך הטיפול הנמרץ ואז הודיעו לי לשכוח מלקום ואפילו להשתין.. עלי לבקש בקבוק.........!!