כן, עבר הרבה זמן האמת. אולי יותר מידי?
שנתיים הייתי איתו.. שנתיים מהחיים שלי הקדשתי רק לו, לי, לנו. רציתי שיהיה לנו טוב, שנעבור לגור ביחד , שנתחתן. פאקינג שנתיים.
אבל זה נגמר וזה לא יחזור יותר. מבחינתי כבר המשכתי הלאה, כזאת אני- עוברת הלאה מאוד מהר.
מוחקת מאוד מהר.
אולי זה פשוט לא הזמן, ואולי זה פשוט לא התאים איתו. מרגישה שהוא לא נתן לי להיות אני באיזשהו מקום.
ואני לא נתתי לו להיות הוא.
קשר כזה בחיים לא יוכל להצליח והגיע הזמן שנתמודד עם זה.
לפני שבועיים הוא בא להחזיר לי את הדברים, כולו בוכה , ממש דמעות , בטענה שקשה לו. אם קשה למה קמת והלכת? כי קשה?
בכל מקרה- חייבת לך כל כך הרבה.. על העזרה בתקופה הקשה ביותר בחיי,
הנתינה התמיכה והאהבה שהענקת. אבל היית צריך לקום כי אני לא הייתי עושה את זה.
אז תודה שהיית פה, עזרת ותמכת, ותודה שגם ידעת מתי לחתוך, לקום וללכת. כי זה הדבר הנכון לעשות.
חוץ מזה שיש לי זמן עכשיו מלאאא זמן, לעשות, לעבוד , ללמוד, להגשים. המון מטרות שמסומנות- וסוף סוף אפשר להגיד שאולי יתגשמו.
אם רק ארצה, אם רק ארצה אותם מספיק זה יצליח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
