Bleeding Angel

מכיוון שאף אחד נורמאלי לא מבין אותי, החלטתי שהכי טוב יהיה אם אני אלך לחפש אנשים שהם כמוני. כי ככה זה, טבע האדם הוא למצוא אנשים שלהם הוא דומה.

נרקומנים מתחברים לנרקומנים

חכמים מתחברים לחכמים

אנורקסיות מתחברות לאנורקסיות

פאקצות מתחברות לפאקצות.

אז אנשים כמוני צריכים להתחבר לאנשים כמוהם, כדי להבין אחד את השני. כדי להיות מרוחקים מכל האנשים שיכולים להגיד להם משהו על מה שהם עושים. כדי לא לזהם את החברה בדיכאונות הנוראית הזו.

אז עבר המון זמן מאז שעידכנתי בפעם האחרונה, בזמן הזה המשכתי לחתוך. זה כבר נהיה איכשהו די ממכר. ויותר מזה - משחרר.

בזמן הזה גם הכרתי אנשים שהם כמוני, במידה זו או אחרת. זה פשוט כל כך טוב. אבל יש בי קול קטן שאומר לי שיכול להיות שזה רע. כי מי יודע אם הם לא מדרדרים אותי לדברים יותר גדולים. אולי ההתעסקות הזאת בדיכאון, זה שאנחנו מדברים על זה כל כך הרבה ומחליפים הרגשות ותחושות... אולי זה מונע ממני להפסיק עם זה? אולי אם אני אהיה עם אנשים שמחים משהו מהשמחה שלהם יידבק בי?

אני כל כך מבולבלת... הלוואי שמישהו היה יכול לענות לי, וגם אם לא, תגיבו. אשמח לדעת מי קרא את זה.