אני מבולבלת.
מצד אחד כ"כ טוב לי
מצד שני כ"כ לא.
אני לא יודעת מה אני רוצה...
מבולבלת.
פעם מגיעה התקופה הטובה ולאחר מכן תוקפת התקופה הרעה הזו...
שמסתבר שלא עזבה אותי ולא לשנייה.
אני כ"כ רוצה שהכל יסתדר לי מעצמו...
כ"כ רוצה שיהיה טוב ורק טוב.
לא לסבול, לבכות או להתאכזב...
לא להיות עצובה ועצבנית.
להיות שלווה,
הכי שלווה בעולם,
כמו קודם.
כ"כ עצוב לי עכשיו...
כ"כ מחפשת מקום טוב, נוח ומחמם להיות בו...
מקום שאני ארגיש הכי עצמי והכי טוב בעולם,
מקום בו אני לא אצטרך להסתתר מאחורי מסכה ולתת לאנשים את ההרגשה שאני בן אדם אחר,
כאשר כל מה שאני רוצה הוא להיות רק עצמי,
כאשר כל מה שאני רק רוצה הוא בעצם לצעוק לעולם כמה עצוב לי כרגע וכמה אני צריכה מישהו שבאמת יהיה שם בשבילי,
שיהיה שם מאהבה,
שלא יפגע בי ויכאיב לי.
כי אני לא אוכל להתמודד עם אכזבה נוספת...פשוט לא אוכל.
אתם יודעים?
לפעמים, כשמרגיש לי ממש רע,
אניח שואלת את עצמי למה בעצם צריך להתמודד עם כל זה?
הרי בזמן הקרוב טוב יותר לא יהיה לי,
גם אם אני אנסה לשכנע את עצמי בזה.
חבל שאין לי את האומץ לסיים כבר קץ לכל זה...
אבל אני פשוט לא מסוגלת, זה כ"כ לא אני....אני כ"כ לא בנאדם כזה שבורח מדברים ככה, בדרכים כאלה גרועות.
אוך.
בבקשה תגעלו אותי מכל זה.
בבקשה שיגיע כבר הרגע בו אני באמת אוכל להגיד שהכי טוב לי בעולם,
רגע שאני לא ארצה שיגמר.
כ"כ נמאס לי ככה,
כ"כ עצוב לי ככה.
אם רק הייתם יודעים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
