זה כאילו להיות לידך בצורה הכי קרובה שיש (הכי קרובה בשבילי), ובאותו זמן להיות הכי רחוקה ממך בעולם.
אתה יודע, לפעמים נמאס לי לשפוך פה דברים.
לפעמים אני מרגישה כאילו אני מסתתרת מהעולם כי אני לא מסוגלת להגיד מה אני מרגישה להרבה אנשים
ואתה אחד מהם.
מרגיש לי סגור כ"כ,
אף פעם זה לא קרה לי עם מישהו שהייתי צריכה להפנים עד כדי כך את רגשותיי אליו.
היום הייתה נקמה קטנה...זו לא הייתי בדיוק נקמה, אבל אולי טיפה הכאבתי לך עם המכה הזו שנתתי לך.
עד שהיה לי האומץ...לא וויתרתי על ההזדמנות. למרות שנראה לי שההתנגשות ועוצמת ההתחככות של כתפינו גרמה לי לכאב יותר גדול מאשר לך...הרי זה ידוע לי שכתפיף גדולות ורחבות, ושאחת עם כתפיים כה דקיקות וקלות כמו שלי לא יכולות להכאיב לשלך, אלא רק להפגע עוד יותר מעוצמת הכאב.
לפחות נשארתי עם תחושת הגאווה, שלמרות הכל לא מכפרת על הרבה דברים, כמו הגעגועים שלי אליך.
אני רוצה להמשיך בנקמות הקטנות האלה, להכאיב לך טיפה.
אולי בשביל שתשנא אותי...לפחות זה יתן לי את ההרגשה שמשהו אתה כן מרגיש אליי.
אבל אני לא באמת רוצה שתשנא אותי...הו זה הדבר האחרון שאני רוצה.
אל תחשוב, בבקשה, שזה שאני לא מתייחסת, לא מחייכת, וגם זה שהיום "פגעתי" בך מנע ממני לחשוב עליך בכל החודשים האחרונים שעברו עליי בלעדיך.
אני כן חושבת עליך, כן מדברת עליך, כן מסתכלת עליך כשאתה לא שם לב וכן מחפשת אותך בכל מקום כי אני יודעת שאתה צריך להיות בקירבת מקום, אפילו שאני לא אמורה לחפש ולראות אותך כי זה רק מזיק לי, לא עוזר בכלום.
אני מפגרת כי אני מאמינה שבמקום שזה כן עוזר לי זה בעיניים, כי רק דרכן אני יכולה להרגיש אותך ואת נוכחותך באזור, ועוזר לי בלב, כי לראות אותך כן נותן לי באיזשהו מקום תחושת חום, אפילו שאתה לא שלי בשביל שאני אחבק ואנשק אותך.
הלוואי בכלל שהכל היה נשכח, שכלום לא היה קורה ממה שהיה בעבר.
אני נשבעת לך שאם הייתי יכולה להחזיר את הזמן אחורה ולשנות את מה שקרה הייתי עושה זאת, ואני מודה שגם הייתי משנה הרבה דברים שעשיתי בעבר, כי אני יודעת שגם אני עשיתי טעויות והרבה בקשר אלינו.
אוך...הלוואי שכלום לא היה קורה...
הלוואי שהיה לנו כ"כ פשוט וקל לאהוב ולהיות ביחד, בלי כל הסיפורים, בלי כל הבלאגנים והדרמות, רק עם אהבה ובלי אף אדם נוסף ומיותר שנכנס לנו לתמונה, בלי לדאוג שיש מי שיפריד, רק אני ואתה.
אני יודעת שזה היה יכול להמשיך בינינו ובצורה טובה...זה כ"כ כואב לדעת שזה נעצר במקום שה' יודע איך זה היה נמשך...
אני מתגעגעת לימים ההם,
חושבת עליהם כל הזמן.
הזכרונות עולים לראש ומסרבים לצאת...
כל נשיקה, כל חיבוק, כל מפגש עיניים וכל מילה שהחלפנו נזכרות בי. קשה להפריח את המחשבות החוצה והלאה.
אני מתגעגעת לימים ההם,
הלוואי שהיינו יכולים לחזור אחורה,
הלוואי בכללי, שפשוט היינו יכולים לתקן,
מטומטם להגיד אבל בחיי שהייתי סולחת לך על הכל,
תבין את זה כבר, באמת שהייתי סולחת,
אפילו אם הכי פגעת בי בעולם,
זה כואב,
אבל כבר לא אכפת לי,
כל עוד אתה איתי טוב לי ואני יודעת את זה,
אתה לא יודע את זה אבל הלוואי והיית יודע,
אתה באמת עשית לי טוב, עכשיו כבר לא כי אתה לא שלי, אבל באמת אתה בנאדם שמסוגל להעניק אושר (ובאותו זמן כאב).
הלוואי שהיינו יכולים לתקן,
אתה חסר לי,
אני מתגעגעת,
הכל נכתב מהלב,
שום דבר חוץ מזה.
(ועכשיו תבין מזה שאני לא מסוגלת להסתכל על זה שרוצה אותי...פשוט לא יכולה. הכל דיי בגללך...רגשדות אשם אתה גורם לי, אפילו כשהוא מציע לי ת'יציאה הכי קטנה ואני בעצמי מסרבת...)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
