"מה לי ולטכנולוגיה?"
"...די נרתעתי מנושא הסמינריון ומאופי הקורס המתוקשב ודרישותיו התובעניות שהוא מציב. אני חייבת להודות שעודני מתחבטת עם עצמי מדי פעם בנוגע לעובדה
שבחרתי בסמינריון מתוקשב על פני סמינריון המתבצע עפ"י המתכונת ה"מסורתית", וזאת למרות היותי מודעת לאופי התובעני ולקשיים הכרוכים בסוג למידה זה בהשוואה לקורסים פרונטאליים... הלמידה בקורס מתוקשב זה ובקורסים מתוקשבים אחרים בהם לקחתי חלק בעבר, היוו ומהווים חוויה תובענית עבורי, אך למרות 'חרדת הלמידה המתוקשבת' המחלחלת בקרבי ובשל האתגר הקיים בלמידה מסוג זה, החלטתי להתמיד ולהישאר בקורס זה."
זוכרים את סיפורי... אני בטוחה כי חלקכם באיזשהו שלב בלמידתכם במסגרת קורסים מתוקשבים חשתם כך... מהן התחושות המתעוררות בקרבכם למשמע ההיגדים הבאים: טכנולוגיה/תקשוב/מחשוב? האם התחושות המתעוררות הן של הנאה.../חרדה.../רגשות מעורבים? מדוע לדעתכם מהווה הלמידה המתוקשבת מקור לחרדה והסתייגות בקרב רבים? במידה והייתה ניתנת לכם שוב האפשרות לבחור בין קורס פרונטאלי לקורס מתוקשב לשם ביצוע הסמינריון, באיזו שיטת לימוד הייתם בוחרים? מהי מידת שביעות רצונכם מלמידה בסביבה ממוחשבת והאם בכלל אתם שבעי רצון? מהן ההשלכות של כך לגביכם בנוגע ללמידה בקורסים וירטואליים נוספים בעתיד? האם אתם רואים את התועלת הצומחת והאפקטיביות של שילוב המחשוב בהוראה? האם אתם מתכוונים לשלב את המחשוב בהוראה בעתיד או שמא מחלחלת בתוככם ה - Cyber phobia (פוביית המחשוב) והרצון לפעול עפ"י המתכונת ה'מסורתית'? בקיצור, כיצד אתם תופסים את הלמידה המקוונת – כברכה או כקללה? שתפו אותי... אשמח לקבל הפעם את עמדותיכם ותגובותיכם בעניין. עירית