הגיגים על דייטים. כי יש הרבה מזה לאחרונה כי אלו הם חיינו. אני לא חושבת שמשהו יוצא דופן עומד לקרות.
משעשע איך כולנו יצירות מופת חגיגיות של אלוהים ועדיין לא נברא הגבר המושלם. או שהוא משעמם נורא או שלא מפסיקה לכאוב לי הבטן מצחוק. או שהוא גבוה וחתיך או שהוא גמד ומכוער. או שהוא עשיר ומוצלח או שהוא אביון מרוד. או שהוא צעיר נורא או שהוא כבר מתחיל לעשות קולות מוזרים כשהוא צריך לקום מהכסא. או שהוא סימפ לא נורמלי או שהוא לא רואה אותך ממטר. מה כבר ביקשתי. מישהו שלא יוציא ממני את האטיטיוד הביצ'י ויגרום לי לענות לי בחצאי מילים, או מישהו שיהיה לי איתו כל כך כיף ונעים אבל הוא לא יהיה ליצן מהסרטים.
מה כבר ביקשתי. האמת שלא ביקשתי כלום. הם באים ואת צריכה להגיד להם ללכת. אז את מנסה להנות מהבין לבין הבינוני שיש להם להציע לך למרות שאת יודעת שאת צריכה חיבוק. את פשוט לא מוכנה לקבל את זה מכל אחד. יש אחד שכשאת נכנסת לרכב שלו את מרגישה תחושת חום וריגוש כי הרכב הזה שווה בערך כמו הדירה שאת גרה בה אבל השיחה גורמת לך לרצות לגרד מעצמך את כל העור עם סכין משוננת, יש אחד שכשאת יושבת איתו הזמן רץ וטס ופתאום עברו 3 שעות לתוך הלילה ואת מרגישה חום וביטחון אבל את לא באמת רוצה להתקרב אליו כי בין הערה צינית אחת לשניה את מבינה שהוא בחיים לא יצליח להכיל אותך, יש אחד שאת מדברת איתו כבר חודש בוואטסאפ ושום דבר לא מתקדם, אבל את מרגישה חום ובית ממישהו שאף פעם לא שמעת את הקול שלו ואת כבר בטוחה שיש לו את בארגז כלים את כל מה שאת רק צריכה רק כי הפנזטיה תמיד תהיה חזקה יותר מהמציאות המשמימה, יש אחד שכבר חודש וחצי מחכה להודעות ממך ומתרגש כל פעם שאת נזכרת בו כשהיום שלך לא מתקדם לשום מקום אחר. ואת משחקת בו בלי כוונה או רצון להשתתף במשחק. כי אלו הם חיינו. תמיד יהיה מישהו שירצה יותר ומישהו שירצה פחות ואנחנו נשאבים לדינמיקה מתישה עד שיום אחד מישהו קם והולך.
בינתיים אני מחכה למישהו שיבוא לעשות איתי סיבוב בריביירה. אני לא מאד עסוקה אז אמרתי "כן". אני כבר יודעת שבשעות הקרובות אני אצטרך להגיד כמה פעמים "לא".
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
